 רוצים גם? |
|
|
 |
אחד החלומות שלי היה כזה: אתה נכנס למעלית בדרך לקומה ה-27 של בניין בן 45 קומות. איתך עומדים עוד 30 אנשים שהקשר בינם לבינך הוא שמבחינת כל מיני טיפוסים, כולכם יכולתם לירות בקנדי בשלב מסוים של חייכם. בזמן העמידה, מצד אחד אדם שגורם לך לתהות איפה המשאית שלו ומצד שני אחת שגורמת לך לתהות איפה מקל הקסמים שלה. תוך כדי תפילות ותחנונים ש-א. צחצחת שיניים ב. אין לה חבר, אתה נזכר בשיר שפותח את האלבום של Bright eyes וחושב על אותה השנייה שבה מישהו יחתוך את הכבל וכולכם תיפלו למטה במהירות שבה
פרושיאנטה מוציא אלבומים. נכון ששם מדובר במטוס וכאן במעלית, אבל זה לא באמת העניין. העניין נמצא באותה שנייה שבה אתה קולט שיש לך מספר מצומצם של דקות, שניות ומאיות להסיר את המסכות ולהודות. להודות במה? ואולי על מה? גם זה לא חשוב. נקודת ההנחה שממנה יוצא ברייט אייז בשיר הפותח היא שהאדם הסביר לא יבקש סליחה עד שזה יעלה לו בחייו. זה מאכזב לכאורה, אבל זאת האמת. והאמת יותר חשובה מההרגשה.
נחזור למעלית.
מסתבר שהיא יוצאת בקומה 24. לפני שאתה מחליט שאתה יוצא אחריה הדלתות נסגרות ולעולם לא תראה אותה יותר. נו שוין, אתה ממלמל בפולנית מצויה. כשאמרתי את הביטוי הזה לסבתי לראשונה היא הסתכלה עליי במבט מוזר ושאלה למה אני אומר ''חזיר'' בגרמנית. מסתבר שהגיתי את המילה לא נכון, והיא עמדה על טעותי לפני שאמרתי את זה למישהו שזה באמת משנה לו. אל תשאלו מי זה יכול להיות. בשירים של ברייט אייז תמיד יבוא האיש של הפרטים הקטנים וישאל אותך למה אתה הוגה מילים לא נכון אם אתה מאמין במה שאתה אומר.
אני זוכר שקמתי בוקר אחד וממש הייתה לי שמחה בלב. לא יודע למה, אני חושב שמכבי ניצחה 6-0 את ראשון לציון במשחק קדם עונה וחשבתי שהנה הולכת להיות כאן עונה גדולה. עמדתי מול המראה וניסיתי בפעם הראשונה בחיי לא לשבור אותה במבטים נתעבים. זה היה בגיל 13, אני חושב, וברייט אייז היה בערך בן 17. ההרגשה הזאת פגה חמש דקות מאוחר יותר ומכבי נתנה את אחת העונות הגרועות שלה, אבל שנים אחרי זה אני אזכר באותו יום כשברייט אייז ישיר ''ואני סתם שמח כי גילתי שאני אף אחד''. אתה מאכזב, מר אוברסט. אתה מתחיל מנקודת הייאוש הכי נמוכה, שוצף קוצף נגד כל העולם ואחותו ובסוף מצהיר שאתה אף אחד? אתה יותר קלישאה על מעריץ של
דילן ממעריץ של
דילן. אני אומר לו ומיד מתחרט.
מימיני, וינונה... וינונה? נו, שוב המשטרה?
בקומה ה-27 חיכתה לי פגישה חשובה בה דנו על ענייני דיומא על גבי כמה קוראסונים נחמדים וקפה משובח. בנוף שנגלה לעיני דרך בניין מאוד גבוה ראיתי גיטריסט נודד מאכיל ציפורים. הוא היה צעיר ולרגע חשבתי שברייט אייז הגיע לכאן כדי לראות קצת אנשים ברחוב ולדעת איך חיים כאן. די מתאים לו לכתוב על הישראלים משפט כמו ''ואם כבר להילחם על כלום, אז לפחות נהיה בצד שהולך לנצח''. ואולי כשהנשק שלך הוא מיתרים דקים וקול שביר, עט מושחז ופנים יפות, אתה תמיד מפסיד. כשאתה לבד, אף אחד לא אומר לך כמה הפנים שלך יפות. שלא לדבר על מה שקורה אם אתה מכוער. ''כשאני לבד אני יכול להיות החבר הכי טוב של עצמי''. מוזר, כשאני לבד, הדבר האחרון שאני יכול להיות זה החבר של עצמי. אני לעולם לא ארצה לבלות עם כזה מפסידן. ברייט אייז הוא לא מפסידן, ולכן ההישג שלו יותר גדול: אני מסוגל להאמין לבן אדם שהולך לישון כל לילה עם וינונה ריידר. למה אני מאמין לו? כי יש אנשים שכותבים בעט ויש אנשים שכותבים בדם של האצבע החרוכה שלהם מעודף עבודה. וברייט אייז, כל יום לפני שווינונה מתקשרת בצהריים, חותך עוד קצת מאותו בשר ומורח את זה על הדף.
כי יש ברייט אייז ויש קונור אוברסט. יש מוזיקאי וכותב מהמוכשרים של דורנו ויש ילד חסר ביטחון שאמא שלו עדיין רוצה שיהיה עורך דין. אם אני וברייט אייז היינו נתקעים באותה מעלית לא הייתי מחליף איתו מילה, כי אנחנו מסוג האנשים שלא מחליפים מילה במעליות גם כשאנחנו רואים בחורה יפה במעלית ומגלים כבדרך אגב שאין לה חבר, גם אם המעלית תיפול ואלו השניות האחרונות של חיינו, לא נגיד לה כלום. ומה אם היא תגיד לא?
ברייט אייז יודע שיש יותר מדי שירי אהבה ובכל זאת לא מוותר עליהם באלבום הזה. תמיד בסרטים הרומנטיים, כשהגיבור נזרק הוא מוקף בחברים טובים ששותים איתו, ואם זאת היא אז הן טורפות גלידה ומרגישות אשמה על הקלוריות (הוליווד השוביניסטית). ומה אם אין חברים? ומה אם אין אתה? ומה אם אתה קם בבוקר ומגלה שאתה אף אחד? ומה אם זה קורה, כמו סיזיפוס, כל בוקר? לברייט אייז זה כמעט לא קורה, ולכן הוא לא יהיה החבר הכי טוב שלי. העולם מלא באנשים שיכולים להיפגש במעלית או בטיסה או בג'וגינג או בהופעה ולדבר שעות. זה מה שמניע את רובנו כל בוקר. ברייט אייז קם כל בוקר בידיעה שהיום הוא יכול לכתוב שיר שיגרום לשני אנשים לדבר עליו. ולכן הוא אולי לא יהיה החבר הכי טוב שלי, אבל אני אעשה הכל כדי שכולם ידעו כמה גדול האלבום החדש שלו. אני אולי אפילו אכתוב על זה כמה שורות.
''I'm wide awake, it's morning now''
כבר בוקר עכשיו, והיום יום חדש. הכול יכול לקרות.
