תפוז מכני

רוצים גם?

קנו את האלבום

הנחה בקניה באוזן

הם גדולים מהחיים. אף אחד לא הצליח לשרוד את הפוסט-Pאנק של זעם הסבנטיז האפוראדום ואחר-כך לחדור לבלונים הוורודיםצהובים של האייטיז כמו מחט מעוקרת לתוך חריץ גבינה לוהט ולפוצץ אותם מבפנים תוך שהם ממשיכים לניינטיז, זורעים מוקשים ומפוצצים קיבינימאט ערימות פלאנל משובץ אדוםלבן, רק כדי להכנס לשחר שנות האלפיים עם אותה להיטות אפורה ויאוש אורבני כמו ש-The Fall הצליחו.

למרות הליין המתחלף תדיר, הנהמה והרטינה נותרו טבועים בצליל, חודרים למילים הסתומות לפרקים, הבלתי מפוענחות. זה מריר, מנוון, אפור, אורבני, כהה, מסתייד, צועק, זועק, שחור, מבליח, נשי, ציני. הם כולם פה. תירגעו. זה בעבור עצמם. לא בעבורכם. אתם כבר מזמן מנוונים. וגם הם.

זה האלבום הכי לא-אייטיז שיצא בדמדומי האייטיז. נכתב במקור כסוג של פסקול עבור להקת בלט (!) בריטית אוונגארדית ומסתובב באופן רופף מאד מסביב לקונספט שככל-הנראה קשור לדוכס וויליאם ממחוז אוראנג' ואשתו מארי, בתו של המלך צ'ארלס הראשון. קלידים שבורים, צפיפות מוזיקלית מורכבת לאין שיעור. מה הם מנגנים שם? מי יודע. הרמוניות לכאורה-לא-מסתדרות אבל נעוצות נפלא בלב הקטעים עצמם. כמו קקופוניה מלודית. בגלל הזעקות. בגלל הניוון שחורך את הסאונד מכל תו ותו. בגלל שלאף אחד כבר אין אלוהים וגם ניטשה מת ונרקב. כי זה הסמית'ס באקט אהבה אלים עם הבאזקוקס. זה ג'וני רוטן אונס את פינק-פלויד ולפרקים הבאטהול סרפרז כופים עצמם על פרנק זאפה וידידו הגימפ קפטיין ביפהארט.
אקספרמנטליזם בנוסח ניהיליסי.
כי אם אתם רוצים לדעת אצל מי פרנץ פרדיננד ישבו ולמדו – רק כדי להכשל נחרצות - האזינו פה. מה זה Kurious Oranj בדיוק? לא יודע. והיי, גם הם לא. אבל זה בסדר. רציתם פוסטמודרניזם? למה לא לקחת אותו ישירות למוח, דרך האוזן.

זה אלבום שזור מלמולים. ספק-טקסטים, ספק פסאודו-טקסטים. ''הדעיכה'' מעולם לא התיימרו להיות קומוניקטיביים. קטעי מחזות מדוקלמים באגרסיביות אדישה לצלילי תעשייה. מתכת נקצצת עם באס ותופים רגועים. ולמרות הכל, זה לא ממש Einsturzende. וגם לא ממש בקט.

''זו הייתה אשמת הממשלה.
אז הלכתי במורד הרחוב, כשמעדתי על קליפת בננה זרוקה.
ובדרכי למטה, דפקתי את הראש בחתיכת מדרכה.
זו הייתה אשמת הממשלה.
האֲשֵׁמָה הייתה הממשלה.

''מאד התאכזבתי.
מהתקציב, ציפיתי לקבל נדבה של איזה מיליון פאונד.
מאד התאכזבתי.
זו הייתה אשמת הממשלה.
האֲשֵׁמָה הייתה הממשלה.

''הפכתי לאדם מסוג חצי-אוטומט.
ולא היה לי עט.
ולא היה לי קונדום.
זו הייתה - אשמת הממשלה.''


(''Dog Is Life/Jerusalem'' כנראה וריאציה על ''ירושלים'' של וויליאם בלייק)

מה בין המלודיה הנסחבת של Kurious Oranj לבין צלילים של אטארי 2600 שמחליטים להופיע בדיוק באמצע, ללא שום התרעה, לא שום סדר הגיוני? בהאזנה ראשונה אתה בהלם. מאיפה זה נחת עלי פתאום? מה לעזאזל הקשר? אבל היי, רגע אחד, זה מסתדר איכשהו. משהו פה... עובד!
William! Glorious repression. Articulate, immaculate, Glorious Revolution.'' ''
ממלמל מארק אי. סמית' בקטע ''Guide Me Soft''. סמית', כותב המילים והלחנים הראשי. הוא המוח, הלב והמאסטרמיינד מאחורי הסוגיה הסבוכה הנקראת ''החטא הקדמון'', עוד אחד מיני התרגומים בעברית לצמד המילים הסתום The Fall. וכמו השם, כך המוזיקה. המילים מתעתעות וסבוכות, כמעט מתחכמות, אם רק היית מבין מה רוצים ממך. זה מסר? זו ביקורת? איזה גן מובטח בדיוק זנחנו? יש כל-כך הרבה דרכים לפרש כל דבר ודבר בעולם הזה.

הלחנים אוגרים בתוכם תחושה מאד לא ברורה, אך עם זאת מאד קוהרנטית. כמו שד מתעתע שבחר לזרוק את Air, את ג'ון זורן ואת At The Drive-in לתוך אותה תיבת פנדורה במעמקי באר באיזה מרתף של פרויקט מגורים מתקלף באחד החלקים היותר אפורים של העיר העוד-יותר אפורה. אז מאיפה, בשם כל האלים, מגיע הפעמון הזה ב-''Bad News Girl''?
ובאמת, על הקטע שפותח את האלבום ונקרא ''New Big Prinz'' סיפרו פעם סדריק ביקסלר, וחבריו לפרוייקט ה-Mars Volta, כי זה קטע שהפיל אותם מהרגליים עם האזנה ראשונה.

הקטע שנועל את האלבום נקרא ''Big New Priest'' ומשמש מעין וריאציה על הקטע הראשון. לא ברור מי, אבל ברקע שני הקטעים הללו אפשר לשמוע לפרקים קבוצת אנשים הצורחים את סדרת המילים''He is not (appreciated)'' . ואולי כך הכי כדאי לסכם את האלבום המופלא והמוזר הזה. יתכן והיצירה הטובה ביותר מגיעה דווקא ממקום שבו אין לו לאדם שום נסיון להתחבב על אחרים או להתקשר עם העולם. רפלקסיה עצמית היא-היא המוטיב המנחה. דומה כי ''המפלה'' הבינו זאת וויתרו ביודעין על המיינסטרים. וטוב שכך. שכן קיבלנו את אחת היצירות היותר הציניות והפחות מוערכות שיש למנצ'סטר האפורה להציע.

אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים: