הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
anathema :: a natural disaster
koch records, 2004    [אלבום]
בניגוד למה שרבים חושבים, Anathema מעולם לא איבדו את הכיוון המוזיקלי שלהם. אותם חלומות נשגבים, האשליות שהמציאות מטפחת, אהבה, אובדן וחוסר המשמעות של חיינו הרגעיים בנצח המתמשך של הזמן, ליריקת Doom במיטבה. הם מעולם לא הפסיקו לעשות דום, הם רק מצאו דרך בוגרת יותר להביע את הרגשות הללו
מאת: Orion בתאריך 24/08/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
lenny kravitz
mama said
arcturus
aspera hiems
symfonia
tamar
eisenman

tamar
eisenman EP
the strawbs
grave new
world
chris cornell
euphoria
morning
oxbow
fuckfest / 12
galaxies
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8.6 (7 מדרגים)

Doom, the next generation
רוצים גם?
''Anathema עושים מוזיקת פופ מזורגגת, הם טובלים את המילים העלובות שלהם בקלידים מתוקים ומבחילים, עוטפים את הכל בהפקה עשירה ומוכרים את זה דרך קליפים (ומילה זו נאמרה בהדגשה ובלשון ארסית במיוחד). לא פלא שאין להם אפילו לייבל עכשיו, אפילו חברות התקליטים הבינו עד כמה שהם גרועים, האנגלים המזורגגים האלו''.

כך הגדיר לבקשתי מכר מטאליסט את Anathema, לאחר שקניתי את האלבום בזכות העטיפה ואוסף התמונות ששוו את לבי. העטיפה האחורית צעקה ''LOVE”. התחלתי לבעוט בעצמי על עוד קנייה פזיזה.

''עד שדארן ווייט עזב ל-The Blood Divine הם היו ענקי Doom-Death Metal, החזקתי מהם הרבה יותר משהחזקתי מ-Paradise Lost שגם התחילו להתעסק עם אלקטרוניקה ואפילו מ-My Dying Bride שנשארו במחוזות המוכרים של הסגנון עד היום. וינסנט ודניאל קוונה נשארו לבדם להוביל את הלהקה, הם עוד הספיקו להוציא אלבום אחד נחמד, את The Silent Enigma, אבל משם והלאה הם שיחררו זבל מצופה בסוכר''.

ואכן, משנת 1990 ועד שנת 1994 הלהקה שיחררה מספר דמואים ואלבומים שנהפכו לקלאסיקה של ז'אנר הדום-דת' מטאל ש-Anathema, ביחד עם Paradise Lost ו-My Dying Bride, הייתה מהמפורסמות ומהמוצלחות בו. התפנית החלה באלבום Eternity משנת 1995 שהיה אטמוספירי ורך בהרבה מקודמיו. מאז ועד היום הלהקה הוציאה חמישה אלבומים, כל אחד מהם התפתחות של קודמו, ו-A Natural Disaster הוא האחרון שבהם. התיישבתי להאזין לו בליל שישי, מספר ימים לאחר הקנייה. מצב-רוחי היה רעוע בעקבות התוודות כושלת בפני התאהבותי הראשונה ושאר עניינים המעסיקים את מוחו של בן-עשרה טיפוסי, גשם הלם על החלון והכינותי מראש מספר אלבומי מטאל כבדים ודכאוניים שלא היה לי ספק שינחמו אותי הרבה יותר מאלבום הפופ הארור הזה. באותו לילה האזנתי לראשונה ללהקה שתהפוך במהרה לאחת מהאהובות עליי.


וינסנט, דניאל והפופ


האלבום נפתח בצלילים אטמוספריים רכים ומתמשכים המלווים את וינסנט קוונה. השיר הראשון מתחזק בהדרגה בעוד המילים חוזרות על עצמן, גיטרות דיסטורשן מעצימות את העברת המילים עד שהשיר נרגע מחדש לקראת סופו. תבנית זו נשמרת ברוב שירי האלבום, כך שבהאזנה ראשונה האלבום נשמע כחוזר על עצמו ולא מצליח, ברובו, להרשים יותר מדי את המאזין. השיר השני ''Balance'' הוא טוב בהרבה, הקצב מתגבר והשיר ממריא עד שהוא צולל, ואני עמו, ל-Closer המרהיב. תבנית האלבום ממומשת בצורה המוצלחת ביותר בשיר הלא-שגרתי הזה, קולו המעוות בווקודר של קוונה חוזר כמו בחלום על אותן המילים, תחילה לצלילי קלידים רגועים ואט אט לפעימות תופים נמרצים ולגיטרות זועקות, החלום נהפך במהרה לסיוט.

''You are close to the truth within you that your dreamland is a very scary place to be trapped inside all your life''

האלבום נרגע מעט תחילה בבלדת רוק רך טיפוסית אך נוגעת ולאחר-מכן בקטע קצר המלווה בצלילי ילדים, המהווה בעיקר מעין הכנה לשיר הטעון ביותר באלבום. צליל באס ארוך ומתמשך מתגבר ככל שהקטע מתקרב לסופו, והסערה ששמה ''Pulled Under 2000 Meters a Second'' מתחילה בפריטת באס אגרסיבית הנשמעת זהה לחלוטין לזו מ-''Sheep'' של Pink Floyd. השיר מתחזק במהרה, הגיטרות רועמות והתופים מכים בכוח רב יותר מאשר בכל שיר אחר באלבום. זהו השיר היחיד באלבום שאפשר להגדיר אותו כמטאל, והוא מהווה את השיא המשחרר את האנרגיה הנאגרת במאזין ככל שהאלבום, שדן בחלומות ושברם, באשליות שאנו מטפחים, האשליות שעל פיהן אנו מנהלים את חיינו, האשליות שאנו נחלצים מהן רק לנוכח הבהירות שקודמת למוות, מתנגן. ''Pulled Under…'' מכיל את המילים הזועמות ביותר מבין כל השירים, והוא ללא ספק הטוב שבהם:

Chasing the dream as they swim out to sea”
The mirage ahead says that they can be free
Become lost in delusion drowning their reason
Swept on by the current of selfish ambition

Frightened ashamed and afraid of the blame
The questions are screaming the answers are hiding
The sickness is growing distracted condition
You can feel the disgust and smell the confusion

Lying insane getting soaked in the rain
Draining the sky of the guilt and the shame
The nightmare is coming the clouds are descending
''Pulled under two thousand metres a second

האלבום נמשך בשלוש בלדות ששוברות את התבנית המאפיינת את חלקו הראשון ונשענות על בתים ופזמון חוזר ביניהם, ו-Anathema נשמעים כאן דומים יותר ללהקות קיימות ופחות ייחודיים. למרות שהאיכות נשמרת, השירים הללו לא מצליחים לרגש כמו קודמיהם תוך כדי האזנה רציפה לאלבום כולו. עם-זאת, ''Flying'' ו-''Electricity'' נשמעים מרשימים בהרבה כשמאזינים להם בנפרד מהשאר, כך שהסיבה לחוסר ההתלהבות שהייתה לי מהם בהאזנה ראשונה היא בגלל שבעוד שהם תואמים את האווירה שהאלבום משרה, הם מרגישים מעט לא-שייכים הן בתבנית הלחן והן בתוכן הליריקה, למרות שהם בהחלט שירי Anathema טיפוסיים מהבחינות הללו, ואין הם שונים בהרבה מבלדות אחרות מהפרק השני ביצירת הלהקה.


וינסנט והצלילים האטמוספריים


האלבום נחתם ב-''Violence'', קטע אינסטרומנטלי המתחיל במנגינת פסנתר המפתחת לאיטה ומשתפר פלאים עד מהרה כשהגיטרות מייללות והתופים מתחילים להלום. האלבום סוער שנית בעוד ג'ון דגלאס, מתופף הלהקה, מציג אולי את התיפוף המרגש ביותר שלו, האלימות מגיעה לשיא אפי במחצית הקטע והסערה נרגעת במהרה, מפנה את השמיים לפסנתר ולמשיכות גיטרה אגביות המציעים מעט נחמה למאזין שעבר את הטלטלה הרגשית שהיא A Natural Disaster.

רבים טוענים שהאלבום הוא תוצר ישיר של אלבומם הקודם, A Fine Day to Exit, אך בעוד הראשון מסתמך על פזמונים חזקים להעברת המסר, ב-A Natural Disaster הלהקה משתמשת בתבנית הקבועה ובחזרה המתמשכת על המילים בשביל להעביר אותו באופן מוחלט יותר, והאלבום משאיר חותם רגשי חזק בהרבה אצל המאזין מאשר שאר אלבומי הלהקה. חלקו הארי בנוי באופן מחושב, אנו עולים ויורדים ככל שהשירים מתגברים ונחלשים, מתפרצים או משתככים. אנו צוללים לסיוטים, מתנחמים בבלדות ולבסוף זועקים ונשברים ב-''Pulled Under 2000 Meters a Second''. אמנם נעים יותר ומספק יותר לשמוע את הלחנים, ואת השירה הנגזרת מהם, ביצירותיה הקודמות של הלהקות, אבל כאן באמצעות הצלילים העדינים בהרבה המילים מקבלות יותר מתמיד את הבמה הראויה. בניגוד למה שרבים חושבים, Anathema מעולם לא איבדו את הכיוון המוזיקלי שלהם. הרעיונות שהובעו עוד בEP- המופתי Crestfallen עודם מובעים גם היום, אותם חלומות נשגבים, האשליות שהמציאות מטפחת, אהבה, אובדן וחוסר המשמעות של חיינו הרגעיים בנצח המתמשך של הזמן, ליריקת Doom במיטבה. הם מעולם לא הפסיקו לעשות דום, הם רק מצאו דרך בוגרת יותר להביע את הרגשות הללו.

אולם לצערי, רבים הם האנשים שמחזיקים בדעה דומה לזו של מכרי המטאליסט. Anathema של היום היא להקה שמקדמת את עצמה דרך myspace.com. ענקית הדום-דת' לא זכתה להצלחה רבה בקרב הקהל מאז צאת אלבום המפנה Eternity, והיא אינה חתומה על חוזקה הקלטות עם אף חברת תקליטים כלשהי. זה עומד בניגוד מוחלט להתפתחות המתמשכת של הלהקה, שכבר בימיהם הרועשים יותר הקליטו אלבומי חובה לכל חובב מטאל. הם יוצרים כיום מוזיקה שקל לשמוע אותה וקל עוד יותר להתרגש ממנה, התפתחותם אמנם אכן הובילה אותם לסגנונות שלהקות מפורסמות רבות יוצרות בהם, אך הם עשו זאת תוך כדי שמירה על חזונם המקורי. הם ראויים להצלחה רבה בהרבה מזו שהם זוכים לה, להערכה לא רק בקרב מבקרים אלא גם בקרב הקהל הרחב. הצלחה שכנראה שהם לעולם לא יזכו בה. כנראה שהם באמת מקוללים, מוקעים ומגורשים.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Death Metal | Heavy Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©