הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
the decemberists :: picaresque
kill rock stars, 2005    [אלבום]
התכונות שמבדילות את האלבום מקודמיו הן מעלותיו כפי שהן מגרעותיו, והשורה התחתונה תלויה באיזו תשובה תקבלו כשתענו על שאלון אינטרנט בנוסח ''איזה חובב דסמבריסטס אתה?''. למי שמצא את האלבומים הקודמים של הדסמבריסטס לא ידידותיים למשתמש, או שלא הכיר אותם בכלל, זו נקודה לא רעה להתחיל בה
מאת: עמית קלינג בתאריך 22/09/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
the fireman
electric
arguments
mark lanegan
field songs
elliott smith
roman candle
anthrax
attack of the
killer b's
the
melomanics

parkpop
the
astroglides

selling out
with...
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.5    דירוג הגולשים: 7.4 (5 מדרגים)

חמישייה בת זמננו
רוצים גם?
אחרי שחתמו את האלבום הקודם שלהם, Her Majesty, The Decemberists בשיר האפי ''I Was Meant for the Stage'', אפשר היה להאמין שהדסמבריסטס - חבורת הטרובדורים האנרכו-אנכרוניסטים בראשות קולין מלוי - ידבקו באסתטיקה שלהם: פולק-רוק ביסוד, מבוצע באוסף רחב של כלים, עם עיבודים עשירים והפקה מושקעת, והרבה דגש על התיאטרליות. על כך נוספים הטקסטים, שמסתירים את מלוי עצמו מתחת לדמויות מתחלפות וסיפורים הנעים מהפנטסטיים ביותר עד לפשוטים ואכזריים בעודף הריאליזם שלהם, והופכים כל אלבום של הדסמבריסטס לקליידוסקופ מטורף של תרבויות, תקופות, אגדות ומה-לא, בעצם. אבל כל זאת מתייחס בעיקר לשני האלבומים הראשונים שלהם. השלישי הוא עניין קצת יותר מורכב.

Picaresque הוא לא אלבום גרוע בכלל, ונע לרוב איפשהו בין ה''טוב מאד'' ל''מצוין'', עם רגעים משעממים בודדים, וגם הם - לא שירים שלמים, אלא שירים שנמתחים יותר מדי זמן או נגמרים מהר מדי או סתם עיבוד שלא לרוחי. זהו אלבום מושקע וחכם, אבל חסר לו קצת מהקסם שהפך את שני הקודמים (את הראשון, בעיקר) למה שהם. אם שני האלבומים הראשונים הרגישו כאילו באו מבית היוצר של חמישה חברים שאולי קפאו בתוך קרחון ענקי מתישהו על גבול המאה ה-20 והפשירו היום - והקימו להקה, כמובן - אז בשלישי אפשר בבירור לדעת שמדובר בחמישייה בת זמננו, עם חיבה לסיפורי עבר ליריים ונטולי ציניות בצורה מפתיעה. יתכן כי עודף התיאטרליות של האלבומים הקודמים היה סימן לחוסר בגרות מסוים, אבל אני מצאתי בזה המון חן - הבחור יכול היה לזרוק פיראטים, מהפכנים וטייסים ממלחמת העולם הראשונה לתוך שיר אחד ולצאת מנצח (טוב, בעצם אין לו שיר כזה, אבל אולי באלבום הרביעי יהיה). מצד שני, האלבום הנוכחי יותר נגיש. הוא כן יותר מקודמיו; קולין מלוי מרשה לעצמו להחשף קצת (אפילו אם הוא עדיין עושה את זה מבעד לתריסר מסכות). מי שאהב את הסגנון המוזיקלי של הדסמבריסטס אבל הרגעים בהם הם סטו לממלכת הסגנון-קודם-לתוכן (והיו כאלו, אין ספק) דחו אותו - האלבום הזה הולך להיות החבר הכי טוב שלו.

שלא תטעו, הסיפורים כאן הם עדיין סיפורי קולין מלוי אופייניים. למשל, יש פה שני מלחים שלכודים בתוך בטן של לוויתן ענקי ב-''The Mariner's Revenge'' - אפוס של תשע דקות, עם סוף מר-מריר-מפתיע-מתוחכם, המורכב רק מקצת גיטרה ואקורדיון ומלוי המקריא/שר סיפור ארוך ומורכב, שמזכיר לי מצד אחד את ''The Gift'' של מחתרת הקטיפה, ומצד שני את ''O'Malley's Bar'' של ניק קייב; שלושתם מתהדרים באותו חוש הומור מקאברי (ובהופעות, כך שמעתי, לפני ה-outro האינסטרומנטאלי של השיר, מלוי מבקש מהקהל לצעוק כאילו לוויתן זולל אותם). ויש פה גם נהג קטר, וגם בחור צעיר הדוחף מריצה כל היום. בקיצור, שמח. כמו מוריסיי אלילו, גם קולין מאד מחובר לשורשיו הספרותיים/תרבותיים כמו למוזיקליים, אבל במקום ויילד, שו וקיטס (מוריסיי) נדמה שקולין מעדיף את מלוויל או סרטים בכיכובו של ארול פלין.


אז רגע, באיזו מאה אנחנו?


מוזיקלית יש כאן הפקת פולק-רוק בריאה ועשירה. האקורדיון, אחד מהכלים הכי בולטים של הדמסבריסטס, לוקח דווקא צעד אחורה (למרות שהוא תופס את מקומו בסיפור המלחים והלוויתן שהוזכר מקודם), אבל ג'ני קונלי לא נעלמת מהזירה - יש באלבום יותר קלידים ופסנתרים למיניהם. הדסמבריסטס מתחילים להיות מושפעים יותר ויותר מהסמית'ס עם כל אלבום שחולף, ולמרות שאני אוהב את הסמית'ס אהבת אמת, פה זה לא עושה כל כך הרבה טוב. עוד דברים שאפשר לשמוע זה ניוטרל מילק הוטל, גלגול אקוסטי של ארקייד פייר וגם במידה מסוימת הולווט אנדרגראונד בצד היותר פופי שלהם (כלומר ריד ולא קייל), ואולי גם דת' קאב פור קיוטי או משהו. ככה הם טוענים לפחות. אני מעדיף שלא לשים לב לצד הזה, תודה.

התכונות שמבדילות את האלבום מקודמיו הן מעלותיו כפי שהן מגרעותיו, והשורה התחתונה תלויה באיזו תשובה תקבלו כשתענו על שאלון אינטרנט בנוסח ''איזה חובב דסמבריסטס אתה?''. נכון שהלהקה נשמעת מהודקת מתמיד וקולין מלוי למד לשיר קצת, אבל דווקא הקול שלו, הלא-יציב והמעורער, התאים לי יפה עם מנהגו לספר על דחויי החברה המעורערים והלא-יציבים (ועל כן שם האלבום הראשון, Castaways & Cut-Outs). בכך הוא מזכיר קצת גם את ג'ף מנגום מניוטרל מילק הוטל, שגם העדיף לשיר על האנשים שנראים יותר כמו מופע-צד-הדרך באיזה כביש זניח בשולי ארה''ב ולא על בוהמיינים מאגניבים והרגלי הקראק שלהם. רק שהתיעוד של קולין מלוי של אותם עלובי החיים הוא הרבה יותר מעוגן במציאות מאשר הסוריאליזם של מנגום; הכתיבה שלו, העשירה בפרטים ותיאורים, הופכת כל שיר של הדסמבריסטס לתמונה בפני עצמה. או אפילו ספר. או שנתפשר על סיפור קצר.

למי שמצא את האלבומים הקודמים של הדסמבריסטס לא ידידותיים למשתמש, או שלא הכיר אותם בכלל, זו נקודה לא רעה להתחיל בה, ויש סבירות גבוהה שאם מוזיקה מהסוג הזה מדברת אליכם, תאהבו את האלבום הזה. אפילו מאד. מי שמוכן ללכת אחרי האלבומים הקודמים גם לקרב ווטרלו, אם יגידו, יתכן שיתחבר לשוני של Picaresque מקודמיו, ויתכן שיחליט, כמוני, שלמרות שמדובר באלבום טוב, חסר לו קצת היחוד של הקודמים. בסך הכל, כמה שזה אלבום מוצלח, הרבה להקות היו יכולות להקליט אותו, או אלבומים דומים לו, אבל אני משוכנע שאף להקה פרט לכנופיית קולין מלוי לא הייתה יכולה להיות אחראית לשני הקודמים. ואם תחליטו שבכל מקרה זה לא משהו ואתם מעדיפים לשמוע סלייר, כדאי עדיין לפחות לצפות בקליפ של ''Sixteen Military Wives'', הסינגל הראשון (והיחידי, אם אני זוכר נכון) שיצא מהאלבום ולצחוק בקול גדול - כי הוא לא פחות מגאוני. כמעט כמו Castaways & Cut-Outs.

שמונה וחצי בסולם קלינג, או במקרה הזה, שמונה גלאונים וסירה.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Indie Pop | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©