הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
green day :: american idiot
reprise, 2004    [אלבום]
מבקרים רבים שיבחו את האלבום והכתירו אותו כאלבום ההתבגרות של גרין דיי, לרוב בגלל שהסכימו עם דעותיה הפוליטיות של הלהקה. המוזיקה, שדבר מתוכה אינו חידוש, מלהיבה וסוחפת כמיטב מסורת שלושת האקורדים של גרין דיי
מאת: St. Nicky בתאריך 06/11/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
salad
motorbike to
heaven
[single]
billy joel
turnstiles
stina
nordenstam

this is stina
nordenstam
ani difranco
dilate
screaming
trees

anthology:
sst years
1985-1989
fionn regan
the end of
history
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 7 (2 מדרגים)

גברים מאוזנים בחליפות מחויטות
רוצים גם?
כמו כל אגדת ילדים טובה, שבה הגיבור הוא עני ואביון אך מצליח כנגד כל הסיכויים להעפיל אל הצמרת, גם ל-Green day יש סיפור דומה. להקת הוייט טראש שמקורה בברודאו, עיירת פועלים נידחת איפשהו בקליפורניה, פרצה לתודעה עם Dookie בשנת 94', תקליטה הראשון בלייבל מסחרי, ועלתה על הדרך שסללו לה להקות הפאנק של הדור הקודם כמו Nirvana ו-Dead Kennedys, בשילוב מנצח של פופ עם ליריקה שקל להתחבר אליה והופעות חיות משעשעות. שני אלבומיהם הקודמים, /smooth39 ו-Kerplunk (שלדעתי מייצגים את הצליל הכי אמיתי של גרין דיי), זכו להערכה מקומית בלבד בסצנת הפאנק של איסט ביי.

) American Idiotהשם אגב, הוא גם תוכנית שהיא פרודיה על American Idol), שיצא בספטמבר 2004, התיימר להאיר את הלהקה באור אחר לגמרי. הוא נוצר כדי לסמן את התבגרותה של הלהקה, כי הרי בגיל 33, נשואים+ילדים+כלב, כבר אי אפשר לשיר על אוננות ולהשאר אמינים. לאחר שמאסטר של אלבום שהיה עתיד להיקרא Valentines & Cigarettes נגנב מאולפן ההקלטות, הם החליטו לשנות כיוון. השאיפה הייתה ליצור אופרת רוק כדוגמת הקלאסיקה של The Who, Tommy. אכן שאיפה נעלה.

בניסיון ליצור תדמית בוגרת יותר, הסולן והגיטריסט בילי ג'ו ארמסטרונג, שגם כותב את רוב שירי הלהקה; הבסיסט מייק דירנט, בן לאם מכורה להרואין שגדל במשפחה אומנת; ואחרון חביב (מאוד חביב), המתופף טרה קול, שיותר מבן אדם הוא סוללה של אנרג'ייזר - פנו אל הפוליטיקה. הם קפצו, באופן מבריק יש לציין, על הסוס הפוליטי בעל האג'נדה השמאלנית, קוטלים את בוש ומדיניותו ללא רחמים ובשנינות שאופיינית לגרין דיי.

''This is just some random quote
To try and make the text italic
I hope Jesus won't mind me saying
But I think Lennon was bigger''


מבקרים רבים שיבחו את האלבום והכתירו אותו כאלבום ההתבגרות של גרין דיי, לרוב בגלל שהסכימו עם דעותיה הפוליטיות של הלהקה. המוזיקה, שדבר מתוכה אינו חידוש, מלהיבה וסוחפת כמיטב מסורת שלושת האקורדים של גרין דיי בשילוב המנצח של תופים-בס-גיטרה. הליריקה, שנכתבה על ידי בילי ג'ו ארמסטרונג, שהוכר ככותב מוכשר כבר אחרי ''Good Riddance'', היא שנונה וקולעת לבטן הרכה של אמריקה.


ארמסטרונג, קולע לבטן הרכה של אמריקה



האלבום נפתח עם הלהיט הידוע לכל שנושא את שם האלבום, בו מצהירה הדמות גיבורת האופרה, מתבגר מתוסכל וזועם, שנמאס לה לחיות בתוך חברה של רד נקס בה אין לו עתיד. הקצב סוחף וקליט, להיט בטוח. הרצועה השנייה, ולדעתי היהלום הבוהק של האלבום, ''Jesus of Suburbia'' (שמו של הגיבור), מספרת על חייו של הוייט טראש הממוצע שמבלה את ימיו בחנות המשקאות הקרובה לביתו. ג'יזס מספר על הסביבה בה הוא גר ועל חבריו, זועק לעזרה, ושונא כל שנייה בעיר בה הוא חי. הוא מבקש הבנה וסימפטיה ממישהו, אך כשאינו מקבל אותן, הוא מחליט לעזוב את העיר מאחוריו. רצועה זאת, שאורכה למעלה מתשע דקות, היא ניסיון לחקות את ''Bohemian Rhapsody'' של להקת Queen האגדית. שוב גרין דיי נתלים באילן גבוה. בחמישה חלקים השונים זה מזה באופן בולט ובעזרת מעברים יפים, שלא לדבר על ליריקה מרגשת, מצליחים גרין דיי להביא לעולם יצירת מופת, נקודת השיא בקריירה שלהם.

אחרי ''Holiday'' ו-''Boulevard of broken dreams'', בהם מתוודע ג'יזס לצדדיה הנחמדים והפחות נחמדים של חיים בעיר הגדולה, הוא פוגש את סנט ג'ימי, דמות שנויה במחלוקת - האם היא חבר שג'יזס פוגש בשיטוטיו או פיצול באישיותו? ג'ימי, העבריין וראש כנופיית רחוב, נותן לג'יזס לחוות לראשונה את טעם הסם, בשיר המלודי והנוגע ללב ''Give Me Novocain''. השיר הבא, ''She's A Rebel'' וזה שאחריו, ''Extraordinary Girl'', מדברים על חווית האהבה הראשונה של ג'יזס. בשיר העשירי באלבום, ''Letter Bomb'', חווה ג'יזס אכזבה ראשונה, אהובתו אומרת לו שאינו מה שהוא חושב שהוא, אלא שהפך למה ששנא יותר מכול: האידיוט של אמריקה.

ברצועה שסוגרת את האלבום ''''Whastername, שוכח ג'יזס את אהובתו הישנה אך עדיין זוכר את הזמן שהעביר ברחובות, ואינו מתחרט עליו. שיר מעניין שהופך למיוחד יותר ככל ששומעים אותו יותר.

בסופו של דבר, האלבום טוב ואי אפשר להכחיש את ההישג העצום בהבאת הפאנק (יש ויכוח אם מה שגרין דיי עושים עכשיו זה באמת פאנק, אבל שורשיה של הלהקה הם עמוק בקלאש) ללב ליבו של המיינסטרים, ואם אלה לא היו גרין דיי, הייתי אומרת שזה אלבום מצויין. אולי אני ילדותית כאשר אני מצפה מהם להיות הלהקה שהיו פעם, מתבגרים משועממים ומתוסכלים ששרים על סמים ואוננות, שירים חביבים וקלילים. אבל הם התבגרו ואני נשארתי מאחור. בתור אחת שזוכרת את הימים שבהם בילי היה נוהג להפשיל את מכנסיו אל מול הקהל ולהציג בגאווה את גבריותו כדי להגביר את האינטימיות עם הקהל, התדמית של הגברים המאוזנים בחליפות המחויטות פשוט לא מתאימה להם. נקודה.
שתף
אלבומים קשורים:
green day :: dookie ||| green day :: nimrod |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Pop/Rock | Punk | Punk Revival | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©