הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: עברית
NMC, 2006    [אלבום]
במודע או שלא גלעד כהנא הצליח להרכיב אלבום של המנונים. דווקא חוסר התחכום בלחנים והמילים הדלות (כמותית, חלילה לא איכותית) הם אלה שהופכים את החוויה לכל כך סוחפת. כל שיר מקבל את האופי שלו ברגע שהוא מתחיל, מצליח להדבק למוח וללשון, עד שהשיר הבא נכנס עושה reset ומתחיל את אותו תהליך
מאת: goraly בתאריך 07/11/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
ג'נגו
מאה שקל
אחרונים
מירי מסיקה
מירי מסיקה
אורן
זילברשטיין

שאריות
רונה קינן
שירים ליואל
היהודים
מציאות נפרדת
מתי כספי
את האשה שלי
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8.5 (15 מדרגים)

הצתה מאוחרת
רוצים גם?
''הכל נהיה לי ברוווווווור, הכל נהיה לי ברוווווור,
איך לא ראיתי מידה מול מידה מול מידה מול מידה
איבדתי אחיזה!''


זה קרה. התאהבתי באלבום השני של הג'ירפות. כן, אני יודע. באיחור קטן. את ההשתפכויות בביקורות ובפורומים קראתי כבר ביום הפצתו, וכבר אז היה לי ברור שאני מפספס משהו שרוב האנשים ראו. שלא תבינו לא נכון, חיכיתי לאלבום הזה ארבע שנים וקניתי אותו שעה אחרי שהגיע לחנות. אבל לא יעזור, התגובה הראשונית שלי הייתה אכזבה. רק היום, ארבעה חודשים אחרי אני מודה, מסתבר שטעיתי.

אתם בודאי מכירים את התחושה הזאת עם להקות שאתם ממש אוהבים ועדיין פעילות. קוראים לזה ציפייה. עם להקות ותיקות זה קצת מתעמעם, ואולי זה אנחנו שיותר סלחנים. אבל ג'ירפות, עם כל האהבה, עדיין לא שם. את אלבומם הראשון, 'משוחח עם כסא', הם הוציאו לפני שבע שנים ונעלמו. בארבע שנים האחרונות הם הופיעו לא מעט וכל הזמן הזה הבטיחו אלבום חדש. ארבע שנים. ובזמן שאותן הופעות צברו מעמד של קאלט, קשה היה להימנע מהתחושה ההרסנית הזו שנקראת ציפייה. תחושה שעושה כיף בבטן אבל בדיעבד לא משרתת שום דבר, לעיתים אפילו מזיקה.

''אנלא רואה סיבההההההה
ל-קום בש-ביל, מהההההההה
חייב לצאאאאת
חייב לשפר את מידותי''


'משוחח עם כסא' הוא מסוג האלבומים שאתה לא יודע אם לקחת ברצינות בהתחלה, אבל מרגע שהתמסרת אליו הוא ישנה (או אולי יעקם) לגמרי את תפיסתך. זו כנראה הסיבה לכישלונו. הקהל לא ידע איך לאכול אותו וכצפוי הוא גם ירד מהמדפים. בזכות קומץ פסיכים שקלטו אותו על ההתחלה נוצר דיבור. הדיבור תודלק בהופעות, הקומץ גדל בהדרגה ולאט לאט הגלגל התהפך, הפעם לטובתם. בזמן הזה גלעד כהנא לא קפא על שמריו. הוא הוציא שלושה אלבומי סולו, אחד בעברית, אחד באנגלית ואחד באלקטרונית, פרסם ספר והתארח אצל אחרים (אביתר בנאי, ארקדי דוכין). מעל הכל ריחפה התחושה (ציפייה?) שאת הדברים הטובים באמת הוא שומר לאלבום השני של להקת האם שלו - ג'ירפות.

ואז הגיע ''גג''. השיר, לא האלבום. בהתחלה בקליפ ואחר כך בהופעה. התחושה שלי הייתה שזה לא בדיוק זה, התקווה הייתה שהוא שוחרר לרדיו בגלל הגלגלציות שלו ובטח הדיסק עצמו יהיה שונה. כלומר דומה. דומה לג'ירפות שאנחנו מכירים. כי הרי איך לומר זאת בעדינות? ''גג'' הוא קצת... סטנדרטי. וזה אולי המקום לציין את המאפיינים שהפכו את 'משוחח...' למה שהוא. טקסטים הזויים, לעיתים פרובוקטיבים, שבירה כמעט מוחלטת של המבנה הקלאסי של שיר (בית, פזמון, בית..), הפקה פשוטה והרבה טרוף. כל הדברים ש'גג' האלבום הוא לא.


יש גם חיות כאלו



''והיא אמרה! שיהיה ב-ס-דר!
היא טעתה... טעתה בגדול
היא טעתה, טעתה, טעתה בגדול!''


גלעד כהנא אמר פעם בראיון שהוא היה רוצה לדלג על מכשול האלבום השני ולהקליט ישר אלבום שלישי. במובן מסוים הוא הצליח. קודם כל בהפיכתו ללהיט; כנראה שאם האלבום היה יוצא לפני חמש שנים גם הוא היה נופל בין הכיסאות. הזמן עשה רק טוב לג'ירפות, להם ולקהל שגדל בהתמדה, והאלבום התקבל בחיבוק. אבל ההצלחה האמיתית שלו הייתה בכך שהם לא הוציאו אלבום שניסה לרכב על הצלחת קודמו (מחלת האלבום השני), אלא שינו פאזה לגמרי והוציאו אלבום שונה ובוגר (השחלת האלבום השלישי). ובכל זאת לקח לי זמן לקבל זאת, אחרי הכל אהבתי אותם בזכות האלבום הראשון, והחדש כאמור ממש לא כזה. כבר קרה שהתאהבתי באלבומים ספציפיים בזמן שמכלול יצירת הלהקה ממש לא עניין אותי. אולי כל מה שהיה בינינו היה סך הכול ?one album stand

''והיא עולה על הגג, באמונה שלמה-ההה
שהיא עשתה ט-עות (טעות)
ק-שה...''


אז ציפיתי למשהו אחד וקיבלתי משהו אחר. במקום שירים שבורים קיבלתי שירים בקצב אחיד, כמעט מונוטוני. במקום הפקה דלה אך חיננית קיבלתי הפקה עשירה עם קולות ליווי, כינורות וסקסופון. במקום טקסטים על סמים, יהדות וגירבוצים קיבלתי טקסטים אישיים. בסופו של דבר עברו שבע שנים ותכל'ס, מאוד הגיוני שג'ירפות ירצו לגוון ולשנות. היום אני יודע שהעובדה שבכלל התאכזבתי בהתחלה היא אבסורד כי בעצם (אם יורשה לי לצטט משיר שרק הרגע הבנתי) קיבלתי את ''אותו מקרר וגישה כל כך שונה''. אולי בכלל היה יותר מאכזב אם ב-2006 הם היו מוציאים ''משוחח עם כיסא 2''? הם בחרו ללכת כנגד כל הציפיות. במובן הזה, הם שברו את הסטנדרט הכה ישראלי שאם הצלחה לא מתווכחים ונוסחה מנצחת לא מחליפים. רק על כך מגיע להם כבוד.

''עד שעליתי...
פתאום לרדת, פתאום לרדת. עד שעמדתי...
פתאום לשבת פתאום לשבת''


זה שקיבלתי את האלבום עדיין לא אומר שאני אמור לאהוב אותו. ובכל זאת קרה הסוויצ', למעשה אני זוכר בדיוק מתי הוא קרה. לקחתי אותו איתי לנסיעה לצפון, שמתי אותו באוטו וגיליתי להפתעתי שאני זוכר את כל המילים ולא מפסיק לשיר. מה זה לשיר? לצעוק. במודע או שלא גלעד כהנא הצליח להרכיב אלבום של המנונים. דווקא חוסר התחכום בלחנים והמילים הדלות (כמותית, חלילה לא איכותית) הם אלה שהופכים את החוויה לכל כך סוחפת. נכון שבשמיעות ראשונות השירים נשמעו אותו דבר, אבל ככל שהכרתי את הדיסק גיליתי כמה זה בעצם לא משנה. כל שיר מקבל את האופי שלו ברגע שהוא מתחיל, מצליח להדבק למוח וללשון, עד שהשיר הבא נכנס עושה reset ומתחיל את אותו תהליך.


התהפוך ג'ירפה עורה?



כמובן שלא כל האלבום ככה. ליתר דיוק שבעה מתוך אחד עשר שירים. שבעת השירים הראשונים. סוף הדיסק מקבל תפנית לכיוון יותר שקט ולטעמי פחות טוב. מתוכו אני רוצה להמליץ (ללהקה) על ''משה'', שיר שיזכה לשדרוג משמעותי עם יבוצע נניח על ידי ''הברירה הטבעית''. השיר האחרון ''שירה'', אמנם לא מהחזקים אבל כולל את אחת השורות הכנות והיפות שכתב כהנא - ''אני חושב שהתחלתי לכתוב שירה כדי לא לעבוד / חושבת שהתחלתי לעבוד כדי לא לכתוב שירה''. לדעתי כל אחד מאיתנו יכול להתחבר לחלק אחר של המשפט ולהזדהות איתו לגמרי. אני אגב יושב בדיוק על האלכסון.

''אמרו לי אאאז!
אמלאתצליח תתנסההה
אמרו לי אאאז!
פעמיים ותראה...''


למרבה השמחה האלבום מצליח. אפשר לראות שאנשים קונים אותו וההופעות הולכות ונהיות מפוצצות. בהופעה האחרונה בבארבי נמכרו כ-300 כרטיסים יותר מתפוסת המקום (מה שגרם לחוויה כמעט בלתי נסבלת, אבל זה כבר אוף טופיק לגמרי). מאותה הופעה גם ציטטו את כהנא ''מטיף'' כנגד ראש הממשלה מה שיצר שערורייה זוטא באתר אינטרנט מרכזי. כל הסימנים מראים על פוטנציאל להפוך לאחת הלהקות המובילות בארץ.

זה יפה ואף נדיר בתרבות שלנו בה השוליים כה רחוקים מהמרכז, לראות להקה עושה את המעבר הזה. מעבר שאמור להיות טבעי בתעשיית מוזיקה מתוקנת. לצערנו המיינסטרים שלנו מורכב ברובו מיוצאי ''כוכב נולד'' וכל מיני מירי מסיקות שהונחתו מהשמיים. לראות שם להקה כמו ג'ירפות, שממש צמחה מלמטה, זה משמח ומעודד. אנחנו צריכים יוצר כמו גלעד כהנא בתרבות שלנו, ומעמדה של אמן מרכזי הוא יוכל להשפיע הרבה יותר. אני גם מאמין שכלהקה הם ימשיכו להפתיע גם בעתיד. יש להם את הכוח והכישרון להמשיך לגוון ולחפש כיוונים חדשים. מה זה מאמין? אני ממש מצפה לזה.

''אתמול...
אכלתי אש...
שתיתי דם....
אכלתי אש.....
שתיתי דם....

עדיין כל כך מוקדם.
להיות כל כך חרמן.''
שתף
אלבומים קשורים:
ג'ירפות :: משוחח עם כיסא |||

אמנים קשורים:
גלעד כהנא || נושאי המגבעת || 

סגנונות נוספים:
רוק עברי | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©