הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
mcdonald and giles :: mcdonald and giles
virgin, 1971    [אלבום]
קשה לשייך את האלבום לז'אנר מוזיקלי מסוים, אבל רובו מטייל על אותו גבול מוזר ומיוחד שבין עליצות ביטלסית תמימה לבין עולם הרוק המתקדם המושכל, הגרנדיוזי והמתוחכם. אפשר להגיד שהוא יחסית ידידותי למאזין כבר מההאזנה הראשונה אבל בגלל עושר הכלים והמנגינות גם בהאזנה ה-100 אפשר למצוא בו דברים חדשים
מאת: עמרי עמית בתאריך 16/12/06

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
r.e.m
singles
collected
the dandy
warhols

dandy's rule
ok?
אדם קומן
עוד שירים של
שיכורים
hefner
breaking
god's heart
orphaned land
mabool
fiona apple
tidal
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9.8 (4 מדרגים)

מוטציה ארגמנית שכזו
רוצים גם?
ראשית, ולשמחתי, אי אפשר להתחיל לדבר על האלבום הוורדרד, האנונימי והמקסים הזה בלי להזכיר ולהוקיר את ''להקת האם'' ממנו נולד הצמד Ian McDonald ו-Michael Giles - מלכת הפרוג King Crimson. מקדונלד וגיילס היו בעצם החצי הסורר בקינג קרימזון. השניים היו חברים בלהקה בראשית דרכה באלבומים המופלאים In the Court of the Crimson King ו-In the wake of Poseidon, ולאחר מכן התפצלו לדרכם בגלל חילוקי דעות עם הגאון המטורף Robert Fripp. מהפיצול המדובר נוצרו שתי חיות מוזרות: מפלצת קינג קרימזון בראשות פריפ שמשתנה ללא הרף, ממשיכה לדהור קדימה, לחפש כיוונים מוזיקליים חדשים ומשחררת כמה אלבומים בינוניים במקצת באותן שנים, והצמד מקדונלד וגיילס, שהחליט ללכת בדרך חדשה ושונה משל פריפ לכיוון קצת מלודי, מעודן ונעים יותר. בעזרתם של פיטר גיילס על הבס ( כן, האח...) ופיטר סיינפלד שעזר בכתיבת האלבום (וגם בשני אלבומי הקרימזונים הראשונים) יצרו הפליטים מין מוטציית קרימזון שכזו.

קשה לשייך את האלבום לז'אנר מוזיקלי מסוים, אבל רובו מטייל על אותו גבול מוזר ומיוחד שבין עליצות ביטלסית תמימה, שבאה לידי ביטוי בטקסטים ההזויים, במלודיות המז'וריות ובאווירת הסיקסטיז שמרחפת מעל האלבום כענן ורוד ואופטימי, לבין עולם הרוק המתקדם המושכל, הגרנדיוזי והמתוחכם. לזה תוסיפו אלתורי סקסופון וחליל מהפנטים וג'אזיים של מקדונלד ואת התיפוף יוצא הדופן של גיילס ותקבלו מין יצור כלאיים שאין כמוהו אפילו בעולם המוזיקה של שנות השבעים המוקדמות (שבו הכל היה אפשרי).


אין כמוהם בעולם



האלבום מורכב מארבעה ''שירים'' בני 3 עד 11 דקות כל אחד ומיצירה אחת ארוכה שמשתרעת על גבי צד שלם של התקליט המקורי, בדומה לקלאסיקות אחרות מהתקופה. הרצועה הראשונה, ''Suite in C'', מכניסה את המאזין כבר בהתחלה לעולם מוזיקלי דמיוני וביזארי שבו הכל מותר: מהר, לאט, חזק, חלש, עדין, תוקפני, הקצב משתנה יותר מהר מהבתים, והחליל, הסקסופון והקלרינט של מקדונלד מתחרים זה בזה מי יגיע לפסגה ראשון בהרמוניה מושלמת. הקטעים הבאים קצת פחות מטורפים וחוזרים למינימליזם מסוים, אולי כרגיעה לקראת מה שעתיד להגיע. לחובבי קינג קרימזון אפשר להזכיר שהרצועה השנייה, ''''Flight of the Ibis, היא בעצם גרסה מקבילה לבלדה מוכרת של הקרימזונים עם מילים אחרות. לוקח קצת זמן, אבל ברגע שנופל האסימון זה נהדר לשמוע את ההבדלים הקטנים.

שיא האלבום (בטח כבר ניחשתם) הוא היצירה בת 21 הדקות''Birdman'' שבה כישורי הנגינה וההלחנה של מקדונלד מרקיעים שחקים ולוקחים אותנו רחוק רחוק למחוזות אחרים, להיכן שהיינו כששמענו את Atom Heart Mother של Pink Floyd או את Snow Goose של Camel. מין עולם פנטזיה שכזה שבאמת אין סיכוי לתאר אותו בכתב, פשוט להאזין ולהתמכר לצלילים.

המוזיקה של מקדונלד מאוד מוקפדת. החל מהלחן עצמו שלעיתים נראה כאילו כל צליל בו יושב בדיוק במקום (מה שמשאיר פחות מקום לאלתור ספונטאני ), דרך הנגינה ועד ההקלטה עצמה. הרצינות של הפרויקט של מקדונלד וגיילס הולידה תוצר בעל סאונד סופי נפלא, אך לעיתים זה פוגע קצת בקסם של האלבום. לדוגמא, משום שמקדונלד עצמו מנגן על רוב הכלים, ההקלטות נעשו בשכבות זו על זו ואף פעם לא נוכל לשמוע אותם בקונצרט מהפנט חושים.

אפשר להגיד שהאלבום יחסית ידידותי למאזין כבר מההאזנה הראשונה אבל בגלל עושר הכלים והמנגינות גם בהאזנה ה-100 אפשר למצוא בו פתאום איזו הברקת פסנתר נסתרת, קטע בס חבוי או פליטת חליל נוגה שעדיין לא שמענו שמחדשת קצת וגם משאירה למה לצפות. אין כיף גדול יותר מלגלות אלבום כזה נפלא, פנינה נדירה של הסבנטי'ז, שנשמע כל כך דומה למה שאנחנו מכירים ואוהבים אבל מחדש כל כך הרבה ומרגש יותר מהרבה אלבומים ששוכבים לנו על המדף כבר הרבה זמן.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
king crimson || 

סגנונות נוספים:
Progressive Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©