הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
mew :: and the glass handed kites
sony, 2005    [אלבום]
כאשר ניגשתי לשמוע את האלבום לא חשבתי על כלום. פשוט עצמתי עיניים ונתתי לעצמי לשקוע לתוכו. Mew מנגנים רוק גיטרות בומבסטי עם מתופף שנשמע כאילו הוא מנגן מהאוויר, קלידים שנשלפו מהאייטיז וזמר שנשמע כמו בחורה. למרות הקומוניקטיביות ואפילו המתיקות הנודפת מהלחנים, הם עושים הכל כדי להימנע משבלוניות
מאת: goraly בתאריך 02/01/07

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
sparks
kimono my
house
belle &
sebastian

i'm waking up
to us
the marked
men

on the
outside
tool
10,000 days
tomahawk
anonymous
the jesus and
mary chain

darklands
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 7.5 (8 מדרגים)

רוצים גם?
תחילת 2006 הייתה יבשה ומשעממת עבורי: הכל נשמע לי אותו דבר ולא הכרתי מוזיקה חדשה שהצליחה לאתגר אותי. מתוך השיממון הזה, נראה היה מאוד מבטיח כשחבר הניח לי עותק צרוב ואמר לי - תקשיב. באותו זמן לא ידעתי מה מצפה לי, אבל כבר משמיעה ראשונה הרגשתי שאני שומע משהו שונה. משהו חשוב. בחיי עד כה למדתי דברים רבים בזכות המוזיקה, אך רק פעמים ספורות דיסק הצליח ללמד אותי משהו על עצמי. זו אחת מהן.

כאשר ניגשתי לשמוע את האלבום לא חשבתי על כלום. פשוט עצמתי עיניים ונתתי לעצמי לשקוע לתוכו. Mew מנגנים רוק גיטרות בומבסטי עם מתופף שנשמע כאילו הוא מנגן מהאוויר, קלידים שנשלפו מהאייטיז וזמר שנשמע כמו בחורה. למרות הקומוניקטיביות ואפילו המתיקות הנודפת מהלחנים, הם עושים הכל כדי להימנע משבלוניות. האלבום נע מרצועה לרצועה ללא הפסקה, ללא אזהרה מוקדמת ובעצם בנוי כיצירה אחת ארוכה. לרגעים הוא שוקע בפסיכדליה מונוטונית ומיד מתפוצץ לפזמון אצטדיונים מדבק. האזנה לאותם רגעים הייתה כמו משב רוח מרענן. הרגשתי שנגלה אליי סוד, להקה אהובה חדשה.


זה הקור של דנמרק שהופך אותנו למוצלחים



כאשר באתי בהתלהבות לחברי הציניקן י' וסיפרתי לו על התגלית המרעישה, הוא הרכין ראש ואמר לי בקול מהוסס שגם הוא מחבב אותם. מחבב אמנם, אבל יותר בקטע של תענוג אסור, שהרי הם נחמדים והכל, אם כי בשורה התחתונה - הוא כבר לא בן 16, שכן אז ודאי היה מרשה לעצמו להתלהב בגלוי. כמוני. במשפט אחד התפוצץ לי הבלון. ככה לרדת על הלהקה החדשה-האהובה עליי? האם יכול להיות שאלבום השנה שלי הוא אכן אלבום ''לילדים''? האם אחרי שנים של נבירה מוזיקלית וניסיונות להרחבת אופקים, זה מה שמוציא ממני התפעלות גדולה כל כך? איך נפלתי בפח ולא שמתי לב שמדובר במוזיקה לא ''רצינית''?

כמובן שלא לקחתי את הזעזוע בקלות. העובדה שלהקה שבניתי לעצמי בראש כלהקה גדולה, אולי לא כל כך עומדת באותם קריטריונים ערערה לי את כל המערכת. לאחר שעיינתי בסיטואציה שוב ושוב, הגעתי למסקנות הבאות:
א. Mew בהחלט לוקחים את עצמם ברצינות, אין שמץ של ציניות במוזיקה שלהם.
ב. הם פונים אל הרגש ולא אל השכל, לפיכך קהל היעד שלהם הוא צעיר או צעיר ברוחו.
ג. הרגש שלי כלפי הדיסק אכן מזכיר רגשות כלפי אמנים ששמעתי בגיל 16, החל בפינק פלויד וכלה ביהודים.
ד. מוזיקלית, אני עדיין בן 16.

מפוכח יותר וחשדן יותר (כפי שמבוגרים נוהגים להיות), ניגשתי לתת לדיסק צ'אנס נוסף. הפעם אתן ללהקה לדבר בשם עצמה. לראשונה פתחתי את חוברת המילים מתוך אמונה שאדם שצועק בדרמטיות יתרה, כנראה יש לו מה להגיד. גם בהערכה הזאת טעיתי. פרט ידוע שהכחשתי על הלהקה הוא שכתיבת מילים היא לא הצד החזק שלהם. כדי להמחיש זאת, ניקח לדוגמא את השיר The Zookeeper’s Boy'''' שיצא גם כסינגל ובאופן כללי אחד הקטעים הטובים בדיסק. בפזמון הסולן זועק משהו לא מובן שממש עושה חשק לזעוק יחד איתו. למעשה, הוא חוזר על המשפט ''Are you my lady, are you?'' . מי שמכיר את השיר יודע שלא צריך תואר בספרות אנגלית כדי לקלוט שזה מטופש, עוד מבלי להזכיר את הדימויים של הג'ירפה והיען.

כך, מאוכזב מהפרופורציות החדשות, השארתי את הדיסק בצד והמשכתי הלאה. כמובן, אם הסיפור היה נגמר בנקודה זו, הוא לא היה מגיע ל''גיבור הלא מושר''. כנראה שבעסקי המוזיקה, כשזה מגיע ליחסי רגש/שכל, בסופו של דבר הרגש יותר חזק. הדיסק פשוט משך אותי אליו פעם אחר פעם, מאותו מקום שהוא משך אותי בפעם הראשונה - מהבטן. מצאתי את עצמי מאזין לו שוב ושוב, אפילו מתחיל לשנן לעצמי את המילים המטופשות. בסופו של דבר, התאהבתי בו מחדש.


מה זה mew בדנית..?



האלבום לא חף מפגמים. הוא ללא ספק ארוך מדי, מעייף בחלקו ויש בו לא מעט פילרים, שלמרבה הצער נמצאים דווקא לקראת סופו ומקשים על שמיעה רציפה. עם זאת, יש בו כמה שירים שמכפרים על הכל, עם רצף מדהים שפותח את הדיסק. בולטים במיוחד Why are you looking grave?'''' (עם הופעת אורח מפתיעה של ג'יי מייסיקס מ-Dinosaur JR), ''Apocalypso'' ו -''''Special שעד היום גורם לי לפצוח בריקודים בחדרי. בסוף הדיסק מגיעה גם הבלדה הקורעת''White lips kissed'' שבמהדורת הבונוס זכה לביצוע ביפנית. בשורה התחתונה, הדיסק אכן טוב כמו שחשבתי.

לפי ההצלחה הביקורתית וסיבוב ההופעות הבלתי פוסק, עושה רושם שהעולם יישר קו עם דעתי. כנראה מוצאם היחסית אזוטרי (דנמרק) מאפשר לאנשים לסלוח להם על האובר-דרמטיות והליריקה הפשוטה. מה גם שייתכן ובאמת מדובר בקסם אישי כובש. בכל מקרה, אני למדתי להשאיר את הציניות מאחוריי ולקבל אותם בלי לשאול הרבה שאלות. מפני שלנוכח החשיפה למוזיקה חדשה, כמה ממנה באמת מצליחה לגעת בנו כמו המוזיקה שגילינו כשהיינו ילדים? מיו החזירו לי את ההרגשה הזאת ועל כן בהחלט ראוי להם תואר הלהקה-החדשה-האהובה עלי. באשר אליהם? השמועות מספרות שהבסיסט עזב באמצע הטור כדי להתחתן ולהישאר בדנמרק. כנראה שבזמן שחלקנו עסוקים בלהישאר ילדים ישנם כאלה שבכל זאת מחליטים להתבגר.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
stina nordenstam || 

סגנונות נוספים:
Dream Pop | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©