הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
grandaddy :: the sophtware slump
v2, 2000    [אלבום]
אין לי ספק שאני לא אמור להיות כאן. הגעתי לעולם, והוא לא מה שחשבתי. כל כך לא מה שחשבתי. אלוהים, אם הייתי יודע שהכל יהיה כל כך אפור ומלוכלך וזועם וקודר ומפורק וכל כך כל כך מונוטוני ככל הנראה שהייתי יורד על ברכיי ומבקש לא להיוולד. המטרה האמיתית שלי, בין אם היא פונקציונאלית ובין אם היא מעורפלת דועכת לה בין ההריסות, האשפה והייאוש. המירוץ הזה, אחרי החדש ואחרי עניין שבעצם לא קיים היה מגוחך אם לא היה כל כך עצוב
מאת: airbag בתאריך 10/09/07

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
plastic
peacocks

radio death
cevin key
the ghost of
each room
the cure
bloodflowers
rodrigo y
gabriela

rodrigo y
gabriela
the divine
comedy

regeneration
oasis
(what's the
story)
morning
glory?
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9.5    דירוג הגולשים: 9.2 (11 מדרגים)

אולי פראנואיד, אבל לא אנדרואיד
רוצים גם?
אין לי ספק שאני לא אמור להיות כאן. הגעתי לעולם, והוא לא מה שחשבתי. כל כך לא מה שחשבתי. אלוהים, אם הייתי יודע שהכל יהיה כל כך אפור ומלוכלך וזועם וקודר ומפורק וכל כך כל כך מונוטוני ככל הנראה שהייתי יורד על ברכיי ומבקש לא להיוולד. המטרה האמיתית שלי, בין אם היא פונקציונאלית ובין אם היא מעורפלת דועכת לה בין ההריסות, האשפה והייאוש. המירוץ הזה, אחרי החדש ואחרי עניין שבעצם לא קיים היה מגוחך אם לא היה כל כך עצוב. אני כמו ילד קטן שנולד לו אח קטן יותר יפה יותר חכם ויותר מוצלח ממנו. אין לי ספק שאני לא אמור להיות כאן.

יש כל כך הרבה אלבומים עם שירי פתיחה חזקים. אני משער שזה לא במקרה. שער הפתיחה לעולם הקטן והמצומצם הזה הוא יותר מקריטי, הוא יכול לקבוע בהאזנה בחנות התקליטים האם תקנה את האלבום או לא. הוא בעצם אותו הרגע הזה שאתה מניח את העיניים בפעם הראשונה על אדם חדש, על מציאות חדשה, ובדרך כלל הרושם הראשוני הזה ילווה אותך לנצח ותמיד יהיה הניחוח שייצמד במחשבות אליו. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את Grace של ג'ף באקלי - את החלום הזה שנכנסתי לתוכו, את הצרחות בפזמון האחרון, הרושם הראשוני הכל כך חזק שלא נדרשה יותר משמיעה אחת להבין באותה השנייה שהגעתי לצומת משמעותית בחיים שלי. הרי מוזיקה היא כל כך מרכזית, היא כל כך חשובה כמעט לכולנו ויכולה להוריד אותנו שאולה ולהעלות אותנו לאופוריה מוחלטת. עכשיו אני יושב אל מול התקליטייה שלי ומרפרף על האלבומים האהובים ביותר, אשר במדף העליון, אשר כמעט כולם מתחילים בשיר ראשון שמפוצץ את המוח ואת הלב לרסיסים, שלומי שבן מבקש לחבק ולא לדבר, בואי אוכל גלידה, שלום מיילל אל הירח, גילמור מלטף את בארט עם הגיטרה, ובאקסטר דיורי צולל. שירים ראשונים זה קסום כמעט כמו שזה מכריע.

אופרת הרוק שפותחת את The Sophtware Slump של גראנדדי - ''הוא פשוט, הוא טיפש, הוא הטייס'' - הינה בדיוק מהסוג הזה בשבילי. הפתיחה העירומה, עם ציוצי הציפורים והאורגן המתפרק, דרך כניסת הקלידים הכה גראנדדיים להכאיב, כשהקול של ג'ייסון ליטל נכנס בחציו הקדמי כל כך שביר ובחציו האחורי מעוות ורובוטי. הסיום של השיר, החזרה על אותה השורה המפורסמת על אותו האדם של שנות ה - 2000 שברקע מטוסים מתרסקים והראש מסתחרר מהמנטרה הזו שגראנדדי לוחשים לתוכו, היא הסוד האמיתי של אותו השיר, מהדברים שמילים לא יכולות להסביר. גראנדדי באו לספר סיפור, דרך שער הכניסה שצובע עולם חדש נפתח לנו ספר אגדות עם זיפים וכמו הקול של ג'ייסון באותו השיר הראשון - חציו הוא אנושי עד להכאיב וחציו הוא ההפך המוחלט. הם מתחברים להם לתרכובת עד שקשה להבחין איזה שיר מספר איזה סיפור. קשה לשמוע את השיר ולא להתרגש באמת. השילוב הזה בין הפסנתר לג'ייסון לשתי הקולות שכל הזמן הולמים בראש, לקולות הסינטיסייזר, התיפוף המונוטוני, והסך של הכל והקול. קטונתי.



שני שירים גראנדדי הקציבו לסיפור המסגרת, ליבת האלבום הרעיונית הינה אותם שני השירים – ''Jed the Humanoid'', ו''Jed's other poem'', שניהם מהשירים היותר קטנים מוסיקלית, כשכל הרעש וטביעת היד האופיינית של גראנדדי מושלכים הצידה, כנראה לטובת התמקדות באמת בסיפור. במילים חודרות מספרת הלהקה על אותו הרובוט שהמשפחה הרכיבה, שיחקה איתו תקופה ואז זנחה אותו לטובת המצאות חדשות יותר, גרמה לו להיכנס לדיכאון, להפוך לאלכוהוליסט ובסוף למות. השיר השני על ג'ד, חוץ מהיותו מבריק מבחינה טקסטואלית, הינו מופת לכתיבת לואו פיי אמיתית. עם סאונד שישה ערוצים מלוכלכך יותר מהרצפה מתחת למיטה שלי, ג'ייסון וגראנדדי מצליחים לספר ולהגיד כל מה שצריך. מינימליזם שולט.

ג'ד מפציע בכל השירים, הוא חייב לצאת משם (''The crystal lake'', השיר המוכר ביותר ככל הנראה מהאלבום, עם מפולות וסערות קרח של קלידים מהעתיד), הוא מכוון לכוכבים ורוצה לחזור הביתה (''Miner At The Dial-A-View'' המופתי), ולפעמים אני מרגיש שהוא בעצם כתב את האלבום הזה. ''The Sophtware Slump'' הינו אסופת שירים מופלאה, ''Under the weeping willow'' הינו בלדה קורעת לב, ''Broken Household Appliance National Forest'', כל כך בועט ואפוקליטי, עם פזמון דיסטורשן יותר כבד מפולסטוואגן מלאה בפילים ובתים שקטים כמו שרק שקט שלפני סערה יכול להיות. מלבד היות האלבום אסופת שירים נדירה ביופיה, ובייחודה – הן מבחינת רגש והן מבחינה טקסטואלית ומוסיקלית, אי אפשר שלא להקשיב לאלבום ולא להבין שיש משהו מאחורה. מהו הקונספט לכל הרוחות של OK Computer? או של Animals? נו, משהו על הטכנולוגיה ועל החזירות של בני האדם. אבל אי אפשר להכחיש שהדבק בין השירים הוא יותר מסידור מוצלח. הוא מחזיק אותך במתח, הוא מכווץ אותך ומעיף אותך לכל הכיוונים וגראנדדי עושים את זה בהכי גדול שיש. בין אם זה בשירים עם השמות והרמזים הבולטים, ובין אם זה בתחושת המעגליות וההשלמה כשהאלבום מסתיים לו. ''So You'll Aim Towards The Sky'' הינו סיומת ראויה, מפזרת אבקת כוכבים לאט לאט מסביב לראשים של המאזינים שסיימו את החוויה הכל כך מיוחדת שהיא The Sophtware Slump

''So you'll aim toward the sky
and you'll rise high today
fly away
far away
Far from pain''
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Psychedelic Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©