 רוצים גם? |
|
 |
כשניק קייב ייסד את כנופייתו, מספר חבריו מ''birthday party'' ומה''bad seeds'' המשיכו במקביל ללהקת האם, לפתח פרוייקט צד משלהם. כך קיבלנו את מיק הארווי (אח של) באלבומי סולו, ביניהם אלבום עם שירי סרג' גינסבורג, ואת וורן אליס מה''דירטי טרי'' המצויינים, וכמובן, את בליקסה ברגלד (שזה כבר יכול להיות שם ללהקה) מהאיישנטורצנדה ניובאוטן.
אבל את איינשטורצנדה ניובאוטן צריך קודם ללמוד להגיד, לפני שלומדים לשמוע. וצריך ללמוד. אם בעבר ה''בניינים החדשים המתמוטטים'' (התרגום החופשי של המפלצת) היו מתבססים על נויז גיטרות וליווי במקצבים מכל דבר קיים בעולם, באלבום האחרון שלהם הם נשענים על שמו של האלבום, שטוען שדממה היא סקסית.
האלבום בנוי מרובו מקו בס בליווי חפצים שנבחרו באובייקטיביות. לא נראה לי שתמצאו עוד אלבום שמצרף בקרדיטים לכלי הנגינה את ''חפצים הנופלים בחופשיות'', כמו גם מקלט טלוויזיה, זכוכית ומיקרופון. אבל השירים, השירים. איזה יופי.
Silence is Sexy נפתח ב''סברינה'' היפה, המלווה בתזמורת שבאה ונעלמת בדיוק ברגע השיא כמה וכמה פעמים. אחר כך מגיע השוס: סיילנס איס סקסי, שר בליקסה ברגלד בקול חצי מרגיע חצי מפחיד, לפני שנעלם לשתי דקות בערך של דממה (סקסית?), וחוזר על התרגיל אחרי כל בית בשיר למשך 7 דקות.
רוב הקטעים הם בגרמנית, מה שמוסיף לאווירה הזרה שמשרה האלבום על המאזין שאינו טבטוני. זה ללא ספק אחד האלבומים הפחות נגישים שיש, ועוטפת אותו מעין הרגשה קלאוסטרופובית, המתגנבת מקולו האיטי של ברגלד. לאט לאט מתחילים השירים לחלחל עמוק יותר אל תוך הגוף, ואיתם מצליחה גם הגרמנית להתעגל בפינות.
המהדורה הנוכחית של האלבום כוללת דיסק נוסף (באריזה מדהימה, אני חייב לציין), שכולל קטע אחד בלבד (לא סינגל) שאורכו 18 וחצי דקות. המילים בשיר, אגב, מרכיבות רשימת קניות קצרה מאוד.
אמרתי שצריך ללמוד אותם? תתחילו לחרוש.
