 רוצים גם? |
|
 |
לכל אחד מאיתנו קרה לפחות 5-6 פעמים בחיים שנסענו בארבע בבוקר בכביש מבודד, ופתאום הרדיו מנגן שיר, כזה שהשערות בעורף סומרות וצמרמורת נעימה עוברת בגוף לאט לאט, מקצה הקרקפת ועד כפות הרגליים.
לא משנה מה הטעם המוזיקלי שלכם , סביר להניח שלפחות פעמיים מתוך החמש נגרמו בגלל ''Bizarre love triangle'' של פרנטה, עוד הרבה לפני שידעתם מה זה פרנטה. מקרה קיצוני כל כך של קאבר שמתעלה במובהק על המקור (של ניו אורדר כמובן), לא נרשם מעולם בהיסטוריה של המוזיקה כפי שאנו מכירים אותה (מה זה? שמעתם רעש של כפפה נופלת? מישהו מוכן להרים את הכפפה ולהוכיח אחרת?). כמובן שמייד הייתי חייב לגלות מי זו בת האלוהים ששרה את הפלא השמיני הזה. כך הגעתי לפרנטה.
רק הגיוני הוא שלסולנית עם קול של מלאך יקראו אנג'י, לא? ארבעה אוסטרלים הפרנטה האלה, שחוץ מהאלבום המצוין הזה, לא עשו הרבה במוזיקה - שנתיים אחרי כן הם הוציאו אלבום נוסף, Shape, שלא התקרב ברמתו ל'מרווין' וצלל אל תהומות הנשייה, במקום טוב ליד האחרונים של דני רובס והאלבומים באנגלית של ריטה.
אבל למי אכפת מה הם עשו אח''כ? יצירת המופת הקצרה זו - 41 דקות ביום חם - היא בדיוק מה שהרופא רשם לשעת הקטנות של הלילה: שירים מתוקים מרירים, שגורמים לך לרצות לפרוש כנפיים ולעוף אל הכוכבים - או לפחות עד המקרר להביא איזה כוס חלב.
מלבד הלהיט הגדול, יש באלבום עוד להיט אחד קטן, ''Ordinary angels'' שמו, ועוד הרבה יצירות מופת קטנות - כמו ''girl'' ''cuscultan'', ''most beautiful'', ''lonely'' או ''kelly street''.
אין במרווין מוסיקה פורצת גבולות או מגדירת דרכים, שמותירה את חותמה לשנים שיבואו; אין כאן תופעה תרבותית מוזיקלית או אחרת שיש לתהות על קנקנה ולהקדיש לה אלפי מילים, וגם שום דבר שיזעזע את עולמכם הפנימי בצורה שלא הכרתם. מה שכן יש כאן, זה ארבעים דקות של קול מלאכי, נטוע בתוך מלודיות פשוטות ומקסימות - ארבעים דקות של גן עדן שבסופם אנחנו נשארים עם חיוך קטן ותהייה גדולה - מי זה לעזאזל מרווין?? בין הפותרים נכונה תוגרל אחת הפותרות לא נכונה.
