הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
eatliz :: violently delicate
anova music, 2007    [אלבום]
התחושה הכללית שעולה מהאזנה שלי לאלבום הזה היא שבשביל שההקצנה תהיה בעלת ערך גבוה באמת, צריכים להגיע, כמה פשוט, עם אסופת שירים ממש טובה, שראויה להקצנה הזו
מאת: עיר מקלט בתאריך 09/02/08

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
monosight
ring and
ropes
the pit that
became a
tower

behold! the
unseen
captain
beefheart

trout mask
replica
the blue nile
peace at last
morrissey
you are the
quarry
the strawbs
just a
collection of
antiques and
curious
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 7.6 (7 מדרגים)

ורבי טריפון היה אומר...   מתוך פרוייקט מחלקת פרומו 
רוצים גם?
לאחרונה נדרשתי פעמים רבות להבדל בין אלבומים שמוקלטים בארץ לאלבומים שמוקלטים בחו''ל, לשאלה האם יש סאונד מסוים לדברים שנעשים בארץ, ולמשמעות של כל הדיון הזה באופן כללי. אלבום הבכורה המצופה של אטליז, הוא פתח פורה לדיון הנ''ל. באחת ההזדמנויות בהן הרהרתי בעניין, שמעתי מוזיקאי ידוע שהקליט אלבום בניו-יורק מדבר על ההקצנה של הסאונד שמתרחשת בחו''ל - כשאתה נמצא בניו-יורק, הוא אמר, אתה מוקף בעשרות להקות שכולן רוצות להצליח ולא רוצות להישמע אותו הדבר - אתה חייב להקצין כל הזמן.

אטליז, הפרויקט הנוסף של גיטריסט אינפקציה גיא בן-שטרית והחבורה המנוסה מאד סביבו, הוקלט אמנם בארץ, אבל אלבום הבכורה שלהם הוא ללא ספק ניסיון מתמיד להקצין. אלא שהתחושה הכללית שעולה מהאזנה שלי לאלבום הזה היא שבשביל שההקצנה תהיה בעלת ערך גבוה באמת, צריכים להגיע, כמה פשוט, עם אסופת שירים ממש טובה, שראויה להקצנה הזו.


הרבנית טריפון והרב בהיר בבית הכנסת לבונטין 7



אטליז היא להקה שמעוררת ציפייה עצומה מסיבות מובנות: הם הסתובבו (בשינויי הרכבים חשובים, לטעמי) כשמונה שנים עם הופעות לפרקים, כשהם מפתחים קהל לא קטן ומאד אוהד. בן-שטרית אסף סביבו שני גיטריסטים נוספים: אור בהיר, הגיטריסט של אחד ההרכבים המרתקים הפועלים היום בארץ - Caveman, ועמית ארז, שהמרחק בין היצירה האישית שלו לבין אינפקציה או Caveman, היה ועודנו כנראה מאד גדול; אדם שפלן, הבסיסט העסוק והמוכשר נמצא שם גם; עמרי הנגבי, מתופף אינפקציה, הוא לכאורה החוליה הפחות מעוררת ציפיות בכל התמהיל הזה; ובעמדת הסולנית, אחרי חילופים שעושה רושם שיש להם משמעות רבה, הוצבה לי טריפון. משמעות רבה, משום שמאיה דוניץ, הסולנית המקורית, הייתה גם השותפה העיקרית של בן-שטרית ליצירה. גם באלבום הבכורה, מרבית השירים הם פרי היצירה המשותפת של דוניץ ובן-שטרית, ונראה לי שהיה מעניין מאד לדעת איך היה נשמע האלבום הזה עם דוניץ בפרונט. טריפון עצמה הייתה שותפה של בן-שטרית לכתיבה של שני שירים באלבום החדש, אבל למרות כל מה שנכתב עד עכשיו, עושה רושם שאין לה במה להתבייש - אלה שירים מוצלחים למדי.

מבחינות רבות, ההרכב האקלקטי והמעניין הזה מגשים הרבה מן הציפיות שלו. בולטת מאד מיומנות הנגינה של חברי ההרכב, וזו נקודה חזקה מאד שלהם, גם בהופעות. בפשטות, מדובר באסופת מקצוענים ברמה הגבוהה ביותר. כישרון לא חסר שם כמעט בשום תחום, אולי למעט כל הנוגע לטקסטים, שהם לא תמיד מעניינים במיוחד. אבל, וזה אבל גדול, נראה לי שיהיה לא הוגן להיטפל לטקסטים של אטליז, היות והם לא עומדים במוקד היצירה שלהם. זה בסדר גמור כשטקסטים הם רק תפאורה לקונספט מוזיקלי מנצח, וכעדות לכך, אני נזכר ישירות באלבום הבכורה שאני עדיין מאד אוהב של איזבו: נסו לנתח את הטקסטים שם ברצינות, ותצאו מופסדים מכל שאר הדברים המופלאים שיש ללהקה הזו להציע.

אם כך, הטקסטים הם לא העניין המרכזי, ואת היכולת הטכנית של ההרכב הזה שיבחתי כבר, אז מה עוד יש לנו שם? כאן אנחנו מגיעים לנקודה הבעייתית של אטליז - התחכום, או אם תרצו, ההתחכמות. הלהקה מתחכמת כמעט לכל אורך האלבום. אטליז, כפי שהיא נשמעת באוזניי, מושפעת ממייק פאטון על שלל הפרויקטים שלו, ובמסגרת הזו (וגם בדומה ללהקת האם של בן-שטרית, אינפקציה), המוזיקה נמצאת כל הזמן בתנועה. מדובר בסלט שכולל בתוכו אלמנטים מעולמות מוזיקליים רבים ושונים - מטאל, סרף, ג'אז, גרוב ופאנק, אלמנטים מן המזרח הקרוב, מספרד הרחוקה ועוד ועוד. התנודה בין הסגנונות היא בין הרצועות באלבום, והתנודה בתוך כל שיר היא עצומה לא פחות - שינויי מקצבים, ריפים שנופלים פתאום משום מקום, תפניות חדות ובלתי צפויות, והמון המון רעיונות מוזיקליים כמעט בכל רצועה.

בהתחלה זה נעים, וממש מעניין. הפסנתר שפותח את ''Bolsheviks'' הוא שקט ונעים, לא מבשר על הגיטרות הפאטוניות שיגיעו מיד. בכלל, ''Bolsheviks'' ושיר הנושא (הנוטה יותר לסרף) המגיע אחריו הם פתיחה ממש מבטיחה לאלבום, ושתי רצועות סופר מתחכמות. אחריהם יגיע ''Attractive'', הלהיט של האלבום, שבאופן אישי אני פחות אוהב, אבל הוא בהחלט שיר מרשים. גם בשיר זה, שבאמת ראוי היה להיות להיט, את הטוויסט שהופך אותו מסתם בלדה נעימה לשיר מעניין מספקות התהפוכות הרבות בשיר (שתמיד מתחברות לי קצת עם הקליפ הנהדר של השיר הזה, שהוא באמת מעין אודיסיאה בים סוער מבחינה מוזיקלית).

אבל כבר בשיר הרביעי, אטליז מתחילים לעייף אותי קצת. כן, הם בתנועה מתמדת, מנסים לאתגר ולהקצין, אבל לא לאורך 12 שירים מחזיק הניסיון הזה. וזה מצער - מפני שיש עוד שירים טובים באלבום הזה, אלא שהניסיון המתמיד להתחכם תוקע את אטליז במעין שבלונה. דבר זה קצת מעיב על עוד קטעים מעולים כמו ''Sunshine'' ו-''Mix Me'', ומגיע לשפל נורא ב - ''Whore'', השיר הרע באלבום לדעתי, בו לי טריפון וכל הלהקה בעצם, נשמעים כמו אוונאסנס.


החוליה הפחות מעוררת ציפיות? נשמעים כמו אוונסנס? אין בעיה עיר מקלט, אין בעיה...



כל הסיפור הזה טראגי במיוחד, מפני שאטליז הרי כל-כך מוכשרים ומקצועיים, שלא ברור בכלל שהם היו חייבים לעשות את זה כך, ולראיה, הרגע הפשוט ביותר באלבום, שהוא לדעתי הרגע היחיד שבו אטליז באמת מרחפים, קורה אי-שם באמצע האלבום, ב-''Big Fish''. מדובר בשיר נטול התחכמות לחלוטין, עמוס בגרוב נהדר של הגיטרות של אטליז וחטיבת הקצב המצטיינת שלהם, ומעמיד כסולן דווקא את אדם שפלן (עם לי טריפון בקולות רקע באמת נהדרים). שפלן עולה גבוה ויורד נמוך, מפתיע לחלוטין בשירה שלו, מוביל את אטליז לקטע שמבליט הן את הכישרון המוכח שלהם בנגינה, והן את היכולת שלהם (אחרי משהו מאד רציני שנושב ברוח האלבום) לפתוח כפתור ולחייך קצת. בחיי, כשאדם שפלן שר על הכבד הזקן שלו מחליף צבעים, זה כל-כך אמין (אני אפילו לא יודע למה, איני מכיר אותו באופן אישי) וזה גם מצחיק, כל שכן - חייב להיות הרגע הטוב ביותר באלבום.

לאטליז יש את כל הסיבות להצליח עם כמות הכישרון ועם הדחף שלהם לעניין - אלבום הבכורה שלהם הוא מבחינתי הבטחה אחת ממומשת (''Big Fish'') ועוד הרבה מקום לשיפור. בעיקר הייתי שמח לראות אותם משחררים טיפה את הרצינות התהומית שבה רוב השירים שלהם מוגשים כאן (יותר כמו ב...הופעה). יהיה מעניין לראות מה יביאו חברי ההרכב האקלקטי אל תוך הלהקה בעתיד. בינתיים, אלבום הבכורה שלהם הוא יצירה ראויה של חבורה מוכשרת, אבל לא משהו שילך איתי הלאה עוד הרבה שנים.
שתף
אלבומים קשורים:
eatliz :: eatliz live |||

אמנים קשורים:
אינפקציה || עמית ארז || midnight peacocks || 

סגנונות נוספים:
Rock & Roll | Experimental Rock | Alternative Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©