הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
black label society :: hangover music volume #6
spitfire, 2004    [אלבום]
מה גורם לאדם, יוצר מטאל מהשורה, לשנות מדי פעם כיוון במאה ושמונים מעלות, ולפעמים רק בתשעים, ולאחר מכן לשוב על סורו? אולי אלו רצונות עזים וכמיהה אחר תחום שלא נגעת בו מעולם כיוצר, למרות שתמיד התבססת עליו ורכשת לו כבוד? או אולי זוהי אשמתה של האופנה והדחפים בעולם המוזיקה? ואולי שניהם?
מאת: November Hotel בתאריך 13/08/08

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
syd barrett
barrett
monosight
ring and
ropes
jimi hendrix
experience
hendrix
u2
the
unforgettable
fire
yehuda
ledgley

the quiz
red hot chili
peppers

californicati
on
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8.7 (3 מדרגים)

ההאנגאובר שאחרי
רוצים גם?
מה גורם לאדם, יוצר מטאל מהשורה, לשנות מדי פעם כיוון במאה ושמונים מעלות, ולפעמים רק בתשעים, ולאחר מכן לשוב על סורו? אולי אלו רצונות עזים וכמיהה אחר תחום שלא נגעת בו מעולם כיוצר, למרות שתמיד התבססת עליו ורכשת לו כבוד? או אולי זוהי אשמתה של האופנה והדחפים בעולם המוזיקה? ואולי שניהם? אמנם אצל זאק וויילד (Zakk Wylde), לא הייתה זו הפעם הראשונה בה התעסק עם חומרים שזרים לאלו שמאפיינים את רוב הקריירה שלו, כמו לדוגמא בפתיחת קריירת הסולו שלו (האלבום “Book of Shadows”) שקדמה להרכב הנוכחי, ובהרכבים אחרים דוגמאת Pride and Glory, אבל זאת עשה בנסיבות שונות לחלוטין. אז מה גרם לו דווקא בשנת 2004, כאשר הוא עומד בראשו של הרכב מטאל דרומי מצליח שתופס תאוצה, לעזוב את הכל לכמה זמן ולהוציא אלבום שהוא הרבה יותר רוקיסטי ואקוסטי מאשר מטאלי ברובו, מתוך ידיעה שיפגע בבסיס המעריצים ההולך וגדל של הלהקה?

ובכן, ישנם אלו הנוטים ליחס זאת לתקופה. השנה המדוברת, כאמור היא שנת 2004. שנתיים לאחר מותו של ליין סטיילי, ומה שנראה אז (לפני איחודה של Alice In Chains עם וויליאם דובל בשנת 2006) כמסמר האחרון בהחלט בארונו של הגראנג', ועלייתם של יורשיו וצאצאיו המושפעים בכל דרך מהאם הרוחנית הגדולה, הלא היא אליס. כל להקה החל מ-Godsmack (שאף שאלה מאליס את הרעיון ללוגו, שם לאלבום וכנראה גם את שמה), ועד ל-Soilwork, הציגה את עצמה כ''פוסט גראנג'''. זאק וויילד לא נשאר חייב, החליט לטעון אף הוא לכתר וכתב אלבום בעל השפעות רבות מאליס אין צ'יינס (בעיקר מהאלבום “Jar Of Flies”), שנבעו בין השאר מנוכחותו של הבסיסט יוצא ההרכב, הלא הוא מייק איינז, שפעל בעריכה ואפילו בהקלטה של השיר בודד Crazy or high. (השמועה מספרת שהשניים נפגשו כאשר הם פעלו כנגנים במסעי ההופעות ובהקלטות האולפן של אוזי אוסבורן, אי שם בתחילת שנות ה-90),



כאמור, ישנם הנוטים לייחס זאת לאלבומיו המוקדמים ולרצונו לגיוון כדי לא לשעמם ולהשתעמם, לחיבתו למקורותיו, בכדי להראות שהוא איננו רק גיטריסט של ז'אנר אחד וכמובן שוב, למנהג של אליס המנוחה מדי כמה אלבומים להוציא שחרור אקוסטי ברובו (למרות שאליס שחרררו שני -EPים, בין שניים מתוך שלושת אלבומי האולפן שלהם, ואילו הלהקה בראשותו של וויילד לקחה את העסק באופן יותר גדול ושחררה אלבום אולפן שלם בן 76 דקות).

מכלול הנסיבות הללו יוצר ציפייה מעניינת לאלבום החדש של הלהקה. האם היא עמדה במשימה שהעמידה לעצמה? האם BLS הצליחה ליצור אלבום מושפע אך מקורי? האם זאק וויילד יצר אלבום שיוכל להתגאות בו?

לעניות דעתי, כן, הם עמדו במשימה. לאחר שמיעה חוזרת ונשנית במערכת, מתגלה אלבום כנה, שקט, נוגה (ואף נוטה לסכריניות לפעמים) ואישי יותר – בניגוד למה שיצא אחרי האלבום ולפניו. זאק מרבה לדבר יותר על השחור בעולמו, ולא עסוק (לפעמים יתר על המידה) בטיפוח האגו המנופח משהו שלו, ובמרבית השירים הטקסטים של האלבום נוטים להיות יותר אינטילגנטיים מחומר מוקדם של BLS.



ווילד (שכתב, הלחין וערך 14 מתוך 15 שירים באלבום, כולל פסנתר וכלים אקוסטיים) הצליח ליצור אלבום מלא בהשפעות (שכולל,בין השאר, גם גרסת כיסוי לשיר Whiter Shade Of Pale של Procol harum, ושיר שנכתב על ליין סטיילי עצמו) ובו בזמן רחוק אלף שנות אור מהמקורות שלו, ולעשות זאת היטב. בהשוואה לחומרים אחרים של זאק וויילד עצמו, וגם בניגוד לאלו של אליס, האלבום הרבה יותר קליל, נינוח ומתאים הרבה יותר לטעמי ליום שישי אביבי אחר הצהריים מאשר ללילה קפוא באמצע ינואר, ובעיקר- הרבה פחות מכאיב.

האלבום לא משאיר אותך חרוך וגמור בסיום השמיעה, אך עדיין הוא לא מרגיש שמח במיוחד, עדיין מעלה שאלות, עדיין משאיר אותך תוהה לפעמים. האלבום מלא בהשפעות אקוסטיות, אך מאידך גם מלא בסולואי גיטרה מחשמלים כמו שזאק יודע לנפק כל כך טוב. אלבום שניגודיו, נסיבותיו והשפעותיו עושים אותו למה שהוא בעיניי – מעולה. לא פחות, אבל גם לא יותר, וזה בהחלט מספיק.
שתף
אלבומים קשורים:
alice in chains :: jar of flies |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Heavy Metal | Post Grunge | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©