הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
the angels of light :: how i loved you
young god, 2001    
מדי פעם יוצא אלבום שתופס אותך לחלוטין כבר מהשמיעה הראשונה. כזה שמכניע את כל חומות ההגנה שלך ואת כל הפוזה הפסאודו-אינטלקטואלית הזו של אחד ששמע כבר הכל וכבר קשה לו להתרגש כמו פעם. אלבום שנכנס לך למערכת ולא יוצא ממנה
מאת: דיסה בתאריך 03/11/01

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
david bowie
scary
monsters (and
super creeps)
tsuky
smoke &
mirrors
lab report
unhealthy
david gray
draw the line
green river
rehab
doll/dry as a
bone
my morning
jacket

z
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 10 (1 מדרגים)

שירי אהבה
רוצים גם?
אז קודם כל כדאי להתחיל עם הארט, כי העיצוב של האלבום הזה כל כך מגניב, ששווה לתת עליו מילה. מקדימה תמונה בשחור-לבן של אשה צעירה , מסונוורת מעט מאלומת אור חזקה שבאה מלפנים, מחייכת חיוך מתוק. מאחור, אדם מבוגר יותר, מחייך בנימוס, בסגנון של צילומי חתונות משנות השישים. העטיפה הפנימית שחורה והדיסק לבן עם שוליים שחורים, שוכב בתוך מסגרת הפלסטיק הלבנה. רואים שהושקעה פה מחשבה. ואכן, בירור קצר בחוברת מעלה כי האחראי לעיצוב הוא מייקל ג'ירה, שאחראי גם לתוכן המוסיקלי. האשה מלפנים היא כמובן אמו, ומאחור זה אבא שלו.

מדי פעם יוצא אלבום שתופס אותך לחלוטין כבר מהשמיעה הראשונה. כזה שמכניע את כל חומות ההגנה שלך ואת כל הפוזה הפסאודו-אינטלקטואלית הזו של אחד ששמע כבר הכל וכבר קשה לו להתרגש כמו פעם. אלבום שנכנס לך למערכת ולא יוצא ממנה (לא מערכת סטריאו).

''אלה שירים שכתבתי בשנים האחרונות. הסתבר שבקטע כזה או אחר כולם שירי אהבה'' (ג'ירה).

''עכשיו אני בן דודך האילם, זונה בתולה צעירה ומגולחת, על מיטת הכלא שלי אני מחכה לך'' (''My true body''). לא בדיוק שיר אהבה קלאסי, אבל מה שכן - שיר חזק, מרטיט ומלהיב שבו מתגלה העוצמה של הבנאדם הזה. יותר מכל מזכירים לי האיינג'לז את ניק קייב הישן. לא זה הרגוע והמפוייס, אלא קייב של השנים הראשונות, עם הפראות הזו שלוקחת את הרוק למחוזות מוטרפים יותר, והשליטה האבסולוטית בחומר הבסיסי של מוסיקה אמיתית, מדברת ובועטת. או בעברית: ''פרוע לחלוטין, אך לא יותר מדי אקספרימנטלי''.

את ג'ירה, כמובן, לא צריך ללמד מה זה אטרף. כמייסד ה-Swans - אחת הלהקות הברוטאליות ביותר שהסתובבו על הכדור הזה - הוא יודע מה הוא עושה. אבל ג'ירה לא חוזר על עצמו, הוא רק משתפר ונעשה מתוחכם יותר.

את הפרוייקט הנוכחי הוא התחיל, פשוט כי היו לו כל מני שירים שרצה לעשות בדרכו, בלי שותפים שידחפו לכיוונים שלהם. אבל בעוד על האלבום הקודם היתה לו שליטה מלאה, פה הוא כבר נתן לחברים להתבטא יותר ואת רוב הקטעים הם הקליטו בלייב באולפן.

יש פה יותר מקריצה לעבר שורשי הרוק, לעבר הפולק והבלוז ואפילו הקאנטרי. הטקסטים החולניים מכוסים בשכבות של מוסיקה שנעה בין הנעימה והבנאלית לבועטת ונושכת. ג'ירה מעלה ומוריד את העוצמה כרצונו, ומצליח להלהיב ולרגש בשני הקצוות של הסקאלה. שירים כמו ''Public embarrassment blues'' או ''My suicide'' שממש יכולים להיכנס לסקציית הבלדות, ומצד שני שירים כמו ''My body'' או ''New city in the future'' שכל אחד מהם נמשך יותר מ-11 דקות, והם שירים חזקים וטובים עד כמה ששירים יכולים להיות.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©