הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
marduk :: dark endless
sound pollution, 2005    [אלבום]
מרדוק לא עוצרים. נראה כאילו האלבום הזה הוא ללא ספק אחד ההספדים העצובים והכואבים של אותם נערים שמסתכלים על העולם בעיניים כל כך שחורות ועייפות. הם היו רק בני תשע-עשרה כשהם יצרו אותו. זה משהו שהם מגישים לנו, הכאב הכל כך אמיתי, שכמעט יוצר בינינו אינטימיות.
מאת: maxcalifornia בתאריך 07/12/08

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
soul asylum
grave dancers
union
van der graaf
generator

vital
vincent gallo
when
metallica
load
elastica
elastica
black rebel
motorcycle
club

howl
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9 (1 מדרגים)

רקוויאם מספוטמי
רוצים גם?
הכל התחיל בשוודיה של שנות התשעים המוקדמות; משהו באווירה הנוחה, ספק רגועה ו''נוצרית'' מדי, יצר קרקע נוחה מאוד לצעירים רבים להאמין בשטן, ברשע ובכוחות האופל. אלו בחרו לתרגם את האמונה למוזיקה, וכך התגלגל אותו כדור שלג שיצר היום את חלק מענקיות הבלאק-מטאל והדת'-מטאל השוודי והמלודי המפורסם כל כך בצליליו ובגווניו.

מרדוק הוקמה ב-1991. מקור שמה נלקח מספק-שד-ספק-השליח השחור, הדמות ההתנ''כית מורדוך – אל מספוטמי המיוחס לבבלים. הם היו קבוצה של צעירים שוודים שחיפשו דרך לבטא את השנאה העזה שלהם לדת, והם לא היו הראשונים ולא האחרונים שעשו כך. גם כיום בסקנדינביה, הדת הנוצרית שולטת ביד רמה בקהילות והשפעתה מורגשת ללא ספק, במיוחד על צעירים מרדנים משולחי רסן, כאלה היו גם מרדוק. מקים הלהקה, מורגן סטיינמייר האקאנסון, הצהיר עוד אז שהוא מתכנן להקים את ''הלהקה מחללת השם והקודש הגדולה בעולם''. אני מניח שמשמעות דבריו נהירה לכם גם ללא שמיעה ראשונה של האלבום.

Dark Endless הוא האלבום הרשמי הראשון של הלהקה. לפניו היא שיחררה את האי.פי Fuck me Jesus, שלא עשה רעש רב מלבד לעורר פרובוקציות סביב שמו. אחד הדברים המרשימים באלבום הוא היכולת שלו לשמור על אווירת האופל לאורך כל השירים. הסולן דאז, אנדראס אקסלסון, מצליח לשמור על סאונד מלוכלך וחורק, כיאה לסאונד שאפיין את הבלאק בתקופה ההיא. שירתו הצורמת וקולו הנשבר מגישים את האלבום בצורה הכי כנה שלו. אתה מצליח להאמין, עם כל הקושי שבדבר, שהוא באמת מאמין בשנאה והוא באמת ובתמים חושב כי יום יבוא ולוציפר יבקע מן האדמה (לשמחתי, אני הפסקתי לעשות את זה לפני 6 שנים, אבל עדיין ממשיך להאזין לאלבום הזה). אחת הסיבות לכך היא הכנות שלו, המוגשת בצורה כל כך לא מתיימרת או גסה, אפשר להגיד כמעט אינטימית. ואז מתחילים התיפוף והצווחות.

האלבום מתחיל ברצועה ''Still fucking dead''. פסנתר צורם שלא מכוון לשום מלודיה - רק להכניס אותך ישירות אל תוך האלבום הזה. במילים פשוטות ובשירים קצרים, מרדוק זורקים אותך ישירות לתוך העולם שלהם עם שורות כמו:

''You were born with the love of god
And you will die with Satan's hate''

ואחרי זה אתה כבר בפנים. התופים משתוללים, הגיטרות מנסרות, אך לא מהר מדי, כפי שנהוג היום בעולם הבלאק מטאל. וזה מספיק. אתה מחכה לשורה הבאה.


זה מה שקורה כשלא מטפלים בדלקת חניכיים



רצועה נוספת שחייבת התייחסות הינה ''The Funeral Seems to be Endless''. מלבד שמה הכבד והבלתי ניתן לבליעה, היא מאופיינת בכמות הכאב הגדולה ביותר באלבום. בעיניי, דיסקים רבים מהווים בתוכם התלבטות, איזשהו קונפליקט, שאלה מסוימת שהלהקה או הזמר לבדו מעלים דרך האלבום ומנסים לפתור אותה לאורכו. בשיר הזה מתבטא לב הקונפליקט של מרדוק. יש שיגרסו שאלו כבר הכריעו עליו, אבל בשורות:

''To heaven or to hell
To the grave or to the stars...
...The end of life is near
The unknown future
Slowly rolls to war...
..Face it with a sense of hope
Which rapidly turns to dust...
...The funeral seems to be endless''

הסולן יודע את כל זה, והוא לא חוסך מאיתנו את התסכול שהוא השכיל להבין. לכן, כשהוא צווח את המילים ''Face It'', נשמע שבאמת על כולנו להתמודד (לפי תפישתם) עם העובדה שכל קיומנו בעולם הזה הינו הלוויה אחת גדולה ובלתי נגמרת. בסוף השיר, כאשר הוא זועק את השורה האחרונה, נשמע ללא ספק שהוא כבר השלים, שהוא נבל יחד עם אותו היבט.

מרדוק לא עוצרים. נראה כאילו האלבום הזה הוא ללא ספק אחד ההספדים העצובים והכואבים של אותם נערים שמסתכלים על העולם בעיניים כל כך שחורות ועייפות. הם היו רק בני תשע-עשרה כשהם יצרו אותו. הרגש הזה, הייאוש הזה, ניבטים בכל שיר ובכל שורה. זה משהו שהם מגישים לנו, הכאב הכל כך אמיתי, שכמעט יוצר בינינו אינטימיות.


''וכולם ביחד: כאן ביתי פה אני נולדתי..''



אחד הדברים הטובים ביותר באלבום הזה הוא הראשוניות. הוא נולד בתקופת ביניים בעולם הבלאק מטאל, כשהקול הנורבגי עוד לא צבר את המהירות שלו כיום והדת' השבדי עוד לא נבנה למה שהוא היום. כך הצליחו מרדוק להיות מהירים ואיטיים באותו אלבום. לעבור באותו שיר בין ריפים איטיים על גבול הדום ומצד שני לנסר שתי שכבות גיטרה צורמות, ואלו הן רק הנסיבות. האלבום הזה כל כך טוב כי הם הרשו זאת לעצמם, כי יש משהו באלבום ראשון ובאופן ההגשה שלו, שהוא בעל כוח משל עצמו, והאלבום הזה ניחן בכך: בלי הפוזה, בלי הדאווינים והשואו שכל כך אופף כיום את הז'אנר הזה. מרדוק מגישים לך כאב טהור.
שתף
אלבומים קשורים:
opeth :: deliverance ||| emperor :: prometheus - the discipline of fire and demise ||| agalloch :: pale folklore ||| ulver :: shadows of the sun |||

אמנים קשורים:
opeth || emperor || agalloch || ulver || 

סגנונות נוספים:
Black Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©