התוצאה של מיזם היתה יכולה להיות מביכה, עבשה, פתטית או סתם משעממת. Oh no, לא אצל פטי. האלבום הזה מצלצל כמו פנינה קלאסית משנות השבעים, עם השפעות שנעות בין הבירדז לדילן, בין קרידנס קלירווטר ריבייבל לגרייטפול דד, בקיצור: אלבום רוק אמריקאי קלאסי עם נגיעות פולק אקוסטי, בלוז, פסיכדליה והרבה רוק'נ'רול ישן וטוב, מהסוג שכבר לא עושים בימינו.
ב-2007 יצא הסרט הדוקומנטרי המצוין Running Down A Dream של הבמאי הוותיק והמוערך פיטר בוגדנוביץ', שבארבע שעות גדושות ומרתקות סיכם את הקריירה הארוכה והמפותלת של טום פטי, אחד הגיבורים-הלא-מושרים הנצחיים של הרוק האמריקאי. הסרט, שמוכיח את מה שחובבי רוק חדי אוזן יודעים זה מכבר (כיוצר, כותב ומבצע, פטי יכול לעמוד בכבוד לצד אייקונים כדילן, ספרינגסטין, גרסיה, נלסון וקאש), מחזיר את פטי לימי נערותו, עת היה חבר בלהקה בשם Mudcrutch, שהיתה למעשה הבסיס עליו נבנתה יותר מאוחר ה-Heartbreakers המיתולוגית. הלהקה, שהקליטה כמה שירים והתפזרה ממש לפני הקלטת אלבום בכורה, מעולם לא מימשה את הפוטנציאל שהיה גלום בה, למרות שהחומרים שהוקלטו בתחילת הסבנטיז נשמעים מפוקסים, חריפים ורעננים לפחות כמו כל דבר אחר שפטי הקליט בשנים שלאחר מכן.
אז מה טום, ספר לנו על קים בייסינג'ר!
בעקבות צילומי הסרט, החליט פטי לתת להרכב הנשכח עוד צ'אנס. הוא אסף את הגיטריסט מייק קמפבל והקלידן בנמונט טנץ' (שמשרתים גם בשורות ה-Heartbreakers), איתר את שני החברים המקוריים טום לידון ורנדל מארש, מיקם את עצמו מאחורי גיטרת הבאס (כמו בהרכב המקורי) וקבע סשנים להקלטות, שנערכו במהירות ובספונטניות, תוך חדוות יצירה ונגינה משותפת של ידידים וותיקים שפשוט שמחים לנגן שוב ביחד. על הנייר, התוצאה של מיזם היתה יכולה להיות מביכה, עבשה, פתטית או סתם משעממת. Oh no, לא אצל פטי. האלבום הזה מצלצל כמו פנינה קלאסית משנות השבעים, עם השפעות שנעות בין הבירדז לדילן, בין קרידנס קלירווטר ריבייבל לגרייטפול דד, בקיצור: אלבום רוק אמריקאי קלאסי עם נגיעות פולק אקוסטי, בלוז, פסיכדליה והרבה רוק'נ'רול ישן וטוב, מהסוג שכבר לא עושים בימינו. הנגינה מהודקת ובד בבד משוחררת ומלאת המצאות קטנות ומענגות והטקסטים נעים, כמיטב המסורת של פטי, על הקו הדק שבין אירוניה לאמוציה.
בעקביות מעוררת הערצה לצד בקרת איכות דקדקנית, תכונות שמאפיינות את כל הקריירה של פטי, גם הפעם השכיל הרוקר הוותיק לא ליפול למלכודות הנוסטלגיה ושביעות הרצון העצמית שטמונות בפרויקטים מסוג זה. וגם אם Mudcrutch הוא יציאה חד-פעמית, מדובר באחד מהאלבומים המהנים של 2008 ובאחד הטובים ביותר שטום פטי, האנדרדוג הנצחי של הרוק, הקליט מעודו.
