הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
circulatory system :: circulatory system
cloud recordings, 2001    
פשוט קחו איתי מסע בזמן ותחזיקו חזק. למי שיש לו בעיה עם ביקורות אלבומים לא ליניאריות, לא ענייניות, לא מבוארות, וסתומות לגמרי, כדאי שיסתובב עכשיו, או שפשוט יחכה בסבלנות לפרקים מספר שתיים ושלוש, או אחד ושתיים
מאת: robert בתאריך 25/12/01

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
nick lowe
jesus of cool
incubus
make yourself
the afghan
whigs

congregation
l'ocelle mare
l'ocelle mare
metallica
master of
puppets
love
forever
changes
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.8    דירוג הגולשים: 1 (1 מדרגים)

רוצים גם?
התנצלות - כל קשר בין ביקורת זו לבין סרט מאוכלס ביצורים דיגיטליים עם אוזניים גדולות שאפילו לא ראיתי, יותר ממקרי לחלוטין - ומתיחת קו בין השניים תיחשב כנראה כעילה לתביעת דיבה, סביר להניח מצידו של הבמאי.

הסבר - ביקורת זו הינה למעשה הביקורת השלישית בטרילוגיה של ביקורות. טרילוגיה שאמורה הייתה לסקור את פועלה של אחת מקרני האור במוסיקה האלטרנטיבית בשש השנים האחרונות, The Olivia Tremor Control, או בקיצור OTC. אבל עקב אילוצי מערכת ותקציב, וכל מה שקשור לניצול זמן ובניסיונותיי הנואשים למצוא חיים על פני כדור הארץ - לא הספקתי. בכל מקרה, הנה מגיע אחד מאלבומי השנה.

תגיד חורחה, לא נתקענו בקיר?

פשוט קחו איתי מסע בזמן ותחזיקו חזק. למי שיש לו בעיה עם ביקורות אלבומים לא ליניאריות, לא ענייניות, לא מבוארות, וסתומות לגמרי, כדאי שיסתובב עכשיו, או שפשוט יחכה בסבלנות לפרקים מספר שתיים ושלוש, או אחד ושתיים. כי אני לא הולך להסביר את עצמי פעמיים. זכרו, העתיד כבר קרה.

בריאן, נו אז איך קריירת הסולו מתקדמת? או (פורטרייט של ואן דייק פארקס מאונן).

ביל דוס יצא להגשים את עצמו בהרכבו הזורח והפסיכדלי חסר התקנה ה-Sunshine fix, כך שמחצית מהמוחות העיקריים של OTC, מחצית מצמד האבות המייסדים מלואיזיאנה, אינם. אבל OTC היו תמיד יותר מהשלד הכביכול בסיסי שלהם. למעשה הם היו יותר קבוצה של חברים שבאו לנגן אחד בשביל השני, כדי להוסיף עוד שכבות למוסיקה, עוד אינספור כלי נגינה מוזרים או אפילו סתם איזו גיטרה ורעשים. אבל מעל הכל האיש המרכזי היה ללא צל של ספק וויל קאלן הארט (Will Cullen Hart). הצייר המוכשר ביותר בין המוסיקאים והמוסיקאי המוכשר ביותר בין הציירים, גאון מניפולציית הפור-טראק ואיש התמלילים המדבריים מרוקני המשמעות.

Circulatory System הוא למעשה פרוייקט ששייך בעיקר לו, עם עזרה מרובה של ג'ון פרננדז, הכנר של OTC. שירים שהארט כתב שלדים שלהם עם אקורדים בסיסיים וצלילי פעמונים, שירים פשוטים להפליא שמקבלים נפחים בלתי אפשריים אחרי עוד מלא מלא טראקים ותוספות. לתוספות אלה גייס הארט לא פחות מ-22 חברים, מג'ף מגנום (המתופף בסיבוב ההופעות, אגב) עד ג'וליאן קוסטר - האדם ופלאי המסור המזמר שלו. הפעם הוא נשמע מעט יותר עצור ועצוב, אבל עדיין מלא באופטימיות ובאושר פנימי, וכרגיל נשמע כאילו הוא מלא גם בחומרים אחרים, אבל בעיקר בדמיון האינסופי שלו.

סלבאדור תודה, נכון זה היה שעון משוקולד ששכחת באוטו?

עטיפת אלבום כייצוג למוסיקה. אין בזה שום דבר חדש - אבל יש כאן התפתחות, ויש משחקים עם מימדים. פשטות - באלבום הראשון של אוליביה מראים לנו ציוריו של הארט דמויות בעלות גוון דו-מימדי מופשט, מרובעים שהופכים לאנשים ואנשים שמספרים סיפור בציורים ואז גם במוסיקה. Close Up - האלבום השני והתקרבות עינו של הצייר אל האובייקט, ומתגלות קבוצות צבעים הזורמים אחד אל תוך השני, גובלים נוגעים ולא נוגעים בו זמנית. המימד הבא - Circulatory System והכיוון הפעם תלת מימד. צבעים כהים, הארט מראה לנו מה רואים מרחוק ומה לא רואים, טשטוש ומיקוד. אובייקט מרחף (כתר מציפורים) מרחף בתוך ריק של צבע ירוק.

כזו היא דמותו של הארט - כמו הכתר המרחף, מעין מלך של הדומיין הפרטי שלו. היה ונותר אחד מהמוסיקאים המיוחדים שהולכים בעקבות המוזה הפרטית שלהם. כל ההשפעות שלמדנו לאהוב ''אמר העכבר לפיל במדבר'' הפסטיץ של שנות ה-60 המאוחרות, כל מה שהיה וכל מה שעדיין פסיכדלי, מקבל הפעם יותר מתמיד גוון פינק פלוידי. ייתכן וזה האפרוריות לעומת הקיציות של העבר (עידן ביל דוס?), אבל עבר הזמן בו אנו צריכים לציין את ההשפעות על יוצרים כמו הארט, יוצר שלמד והפנים כל אקספירמנט וכל יוצר של 40 שנה האחרונות. הזמן והמקום הם שלו, היצירה היא יצירה פרטית ואישית שהתפתחותה ובשלותה היא אינווטבילית ממש כמו התפתחות מימדי הציורים, או ביבי ודני נווה מזדיינים.

מה שכן השתנה, קטעי המעבר הג'ון קייג'יים כמעט ונעלמו ובמקומם הופיעו 22 קטעים. שירים שזורמים אחד לשני, עם יותר שירים פרופר מכל אלבום של OTC. כרגיל המשימה אינה פשוטה - החוויה חייבת להיות טוטאלית. המאזין חייב לתת לעצמו שעה עם האזניות ארבע פעמים לפחות כדי לעכל עשירית ממה שהאלבום הזה מציע, ולמרות המיידיות האינטסיבית (היחסית כמובן), הארט וחבריו עושים כרגיל את הדבר הבלתי ייאמן: אלבום שהוא רלוונטי מחדש גם בהאזנה העשרים, כשפתאום באיזו דקה שמופיעה משום מקום, איזו מנגינה אלוהית מרחפת ישירות אל תת-תודעת הפופ הקולקטיבית.

אלברט, למה לעזעזל עזבת את חקר הזמן, וסטיבן אולי תשתוק?

שירים 1-5 - זמן אמיתי: כ-15 דקות; זמן נחווה: כשעה? ואל תעשו את הטעות הנוראית, אין התארכות מציינת שעמום. מדובר למעשה בתהליך הפוך. אותו תהליך טבעי לו קוראים זרימת זמן, הופך למה שאני קורא ''זרימת הזמן אל החור השחור המוסיקלי הממוקם במוחו של הארט''. כלומר - 15 דקות אורכות כשעה כשזמן מזדחל, אבל כשהוא יוצא מהאוזן השנייה האלבום, שאורכו כשעה, מצטמק לפתע לכחצי דקה. יש משהו קסום אך מכאיב באותה מידה בזמן שנעלם. וזאת אחת הסיבות שהופכות את האלבום לכה מיוחד ומרגש. חווית הזמן שלנו כבני אדם היא חוויה רגשית, וכשאלבום מצליח בצורה כה מובהקת לשחק ברגשות שלנו, הרי שמצד אחד מדובר באושר קטארתי, אך במקביל בכאב של זמן שנעלם, של יציאה מרחם, או כמו שאמרו כבר לפני, של התעוררות מחלום, ושל סוף אלבום.

דאבל-יו סי, אז תגיד. למה כזה בשקט - כמו ללחוש כדי להעיר את אבא?

האם אלבום שנופל ביער עושה רעש? דניאל בכר היה בטח אומר שמוסיקאים הם כמו יערות הגשם. הארט וחבריו הם מאבירי השולחן המוסיקלי החדש. הם הרובין-הודים והפיטר-פנים של המוסיקה העכשווית, ולא מוכנים לשחק שום משחק יחסי ציבור בשביל אף אחד. הם מעדיפים ליצור בשקט הפרטי ביערות את'נס, ג'ורג'יה. ליצור אסטתיקה חדשה ונפלאה מהאמצעים הדלים-אך המשופרים, בזכות הטכנולוגיה החדשה.

כמובן שייתכן והמוזות הפרטיות שדוחפות אותם אל תהומי היצירה גם יוציאו אותם משם עם רצון לזכות במעט יותר הכרה. אבל כרגע התעשייה כל-כך מלוכלכת ומנוונת ששחקנים מסויימים מעדיפים לשבת על הספסל מאשר להיפצע; מעדיפים ליצור בשקט בקריירה ארוכת שנים במרדף אחרי מוזות מרחפות.

חשוב לזכור שוויל קאלן הארט הוא צייר. ההיסטוריה מלמדת שהגדולים תמיד מתים לפני שהם גדולים, ואז ממשיכים לחיות כמו רוחות רפאים על נשמותינו. האין זוהי גאווה לא נוצרית לתפוס את הצייר בגדולתו חי? האין הוא מתנתק מהחוויה האמנותית?; האם הוא מתחיל לחפש קוקאין בשירותים במסיבות הבית של וינונה ריידר? יש כאלה ויש כאלה. אם איני טועה, הארט הוא מאלה שעושים את מה שטוב להם ולנו.
בכל מקרה, וויליאם, אם השמועות על מותך היו מוקדמות מדי, אני באמת מצטער.

המשך יבוא.

''We will live forever
and you know its true''

שתף
אלבומים קשורים:
aloha :: that's your fire ||| suicide :: suicide ||| the apples in stereo :: the discovery of a world inside the moone |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©