הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
pink floyd :: meddle
emi, 1971    [אלבום]
שימו לב, שכמעט לכל הרצועות באלבום קראתי ''יצירות''; זה פשוט נכון, לכן קראתי להן כך, אך ה''רצועה'' השישית היא ה-יצירה בה''א הידיעה, מה שנחשב לאחת היצירות הפרוגרסיביות החזקות והפופולאריות ביותר אי פעם, אחת שעל שמה הוקם מועדון בתל-אביב של שנות ה-70'. ביצירה הזו – ששמה Echoes - מגיעים כל חברי הפינק פלויד לשיא, רגע לפני שיצא ''הצד האפל של הירח'' אל אוויר העולם.
מאת: גבש בתאריך 22/07/09

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
muse
hullabaloo
soundtrack
the band
the last
waltz
blind melon
soup
the band
the last
waltz
sixteen
horsepower

hoarse
fiona apple
tidal
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 9.4 (9 מדרגים)

יש חיים לפני ה-dark side
רוצים גם?
שמתי לב שבשרת העיוור מצויות ביקורות מעטות לגבי אלבומיהם של פינק פלויד. כאחד מן ההרכבים האהובים והמצליחים בישראל, ולטעמי האישי הלהקה היחידה בכל הזמנים שהצליחה להלחין אמת, ראוי שיהיו לרוג'ר ווטרס, דייויד גילמור, ריצ'רד רייט וניק מייסון ביקורות ואזכורים נוספים באתר. אם כן, בחרתי באלבום Meddle, שיצא ב-1971 ומייצג עבור מעריצי פינק פלויד רבים וחברי הלהקה עצמם את ה''קרקע'' שהונחה לקראת האפוס Dark Side Of The Moon, כלומר - סיכום תקופה של פינק פלויד היותר פסיכדלית וניסיונית של עידן פוסט-סיד בארט, שהיא להקה הרבה פחות מוכרת מפינק פלויד הענקית של החומה ויתר אלבומי הקונספט המהוללים.

זמן מסוים לאחר יציאת האלבום Atom Heart Mother, הפינק פלויד העדיפו כבר לשכוח ממנו; גילמור אמר שזה זבל, ורוג'ר טען שזו יצירה מוזיקלית נפוחה שאין לה שום דבר להגיד. יכול להיות ש-Meddle היווה מעין ''תיקון'', כי הוא התחיל בצורה שונה לחלוטין מהיצירה הסימפונית, הפרוגרסיבית והבומבסטית של האלבום הקודם - על אף שגם הרצועה כאן היא אינסטרומנטלית. כאן, בדיקת הסאונד שגילמור ערך לגיטרה שלו הולידה יצירה רוקיסטית קשוחה וחזקה, עם רוחות מייללות וריף כפול שנשמע כמו פקעת שלמה של עצבים שרק מחכים לצאת על רקע הקלידים הפשוטים אך הקולעים של ריק, והם מתפרצים בכל הכוח החוצה כשניק מייסון, המתופף השעיר של הלהקה, קורא בקול מעוות ובהילוך איטי: ''One Of These Days, I'm Going To Cut You Into Little Pieces''. תוך כדי ההאזנה עולים בי פנים ודמויות שאני לא הכי מחבב, ואז, על רקע התופים, הגיטרה המנסרת והקלידים, אני מדמיין מה אני עושה להם (מומלץ להאזין לקטע בעת פעילות ספורטיבית מאומצת, כמו ריצה וכד').

אבל הפינק פלויד מלאי סתירות; הרוח חוזרת, ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו ב-Pillow Of Winds, יצירה אקוסטית פסטורלית עם קולות רכים מלטפים של גילמור על הווי ירוק ושקט של לילות וימים, שמביאים געגועים לתקופות שאותן לא חוויתי מעולם, כשגיטרת סלייד יוצרת את תחושת הרוגע והנעימות ברקע לצד הגיטרה הפשוטה. מדובר באחד משירי האהבה הבודדים של הפלויד. על אף הניגוד הרב בין היצירה הראשונה לשנייה, יש בכל זאת משהו ''קונספטי'' באוויר. כיסחתי לו את הצורה, עכשיו אני יכול לנוח.

לכל אוהדי ליברפול, הרצועה הבאה היא בשבילכם: Fearless, עוד יצירה אקוסטית יפהפייה, שמדברת על ההססן שמפחד לטפס על הגבעה התלולה, ''לא היום, פעם אחרת'', ומקנא באידיוט שיעז. זוהי יצירה מאוד לא פלוידית באופייה, לטעמי, אבל הניחוח האנגלי שעולה ממנה, ששיאו בקריאות האוהדים של ליברפול בשירת ''You'll never walk alone'' משכר, למרות שאני הייתי בכלל מנצ'סטר.

הרצועה הבאה היא הרצועה החלשה היחידה באלבום, לטעמי, והיא בכלל חורגת מכל הגבולות הפלוידיים; רוג'ר ווטרס, זה שכתב את החומה, שר על בילוי בסאן טרופז במקצב ג'אז-פופי טיפוסי, שמזכיר לי קצת את מה שיצא לי לשמוע מבילי הולידיי. אבל אחרי מספר האזנות מתענגים גם על הרצועה הזו, עם הסולו החולמני הקצר של גילמור, מגחכים קמעה ומתקשים להאמין שמדובר ברוג'ר ווטרס ששר. אחר-כך מגיעה אתנחתה נוספת, אם כי מעניינת ומשעשעת הרבה יותר מהקודמת; כאן מדובר בבלוז סוחף, כשלקולו של גילמור מתלוות נביחותיו של הכלב המהורהר שיימוס, שנובח אל עבר השמש השוקעת על רקע הגגות האנגליים בליווי מפוחית וגיטרה של גילמור, פסנתר של ריק ובס של רוג'ר. שוב - ניחוח מאוד אנגלי, שעולה מהאלבום כולו.

שימו לב, שכמעט לכל הרצועות באלבום קראתי ''יצירות''; זה פשוט נכון, לכן קראתי להן כך, אך ה''רצועה'' השישית היא ה-יצירה בה''א הידיעה, מה שנחשב לאחת היצירות הפרוגרסיביות החזקות והפופולאריות ביותר אי פעם, אחת שעל שמה הוקם מועדון בתל-אביב של שנות ה-70'. ביצירה הזו – ששמה Echoes - מגיעים כל חברי הפינק פלויד לשיא, רגע לפני שיצא ''הצד האפל של הירח'' אל אוויר העולם.



טיף!
טיף!
הלמות קצרות, מהדהדות, צפצפניות של פסנתר, כמו במערת נטיפים, פרי אצבעותיו של ריצ'רד רייט. עולם תת-ימי של עידן רחוק, לא ידוע. ואז הגיטרה של גילמור - גם היא פשוטה, תמציתית, נקייה, רטובה. צלילים בודדים קצרים. גילמור ורייט יוצרים הרמוניה מושלמת של גיטרה וקלידים - מעציבה, מסקרנת, גדושה באווירה. ואז מצטרפים התופים הגאוניים של מייסון: משהו זז שם במים, וגילמור ורייט פותחים בשירה איטית ומלנכולית, מרוחקת, כמו מספרת סיפור, על רקע הסאונד המימי האיטי והמושלם, שמשתווה בעיניי בגאוניותו וביופיו הנדיר ליצירות הקלאסיות הגדולות ביותר, ואפילו מתעלה עליהן. החלו חיים, משום מקום, בשום זמן, משום סיבה שהיא. ואז, הריף הגאוני ביותר ששמעתי בחיי - עמוק, כמו מעולם אחר, עוצמתי, משהו עולה ומנסה להתפשט כנגד הלא-כלום. ואז גילמור מתחיל בסולו - לא Time ולא Comfortably Numb. זה לא דומה להם כלל, ולאו דווקא מבחינת איכות, אלא פשוט מהבחינה שכל תו ותו ביצירה הזו לא ניתן להשוואה לשום דבר אחר. Echoes לא נמדד במושגים של עוצמה, מהירות ודיוק.

אז מתחיל קטע פאנקי ארוך, שמתאר שלב אבולוציוני אחר: עשייה, הנעה, חיים קיימים, סדרי עולם אקראיים-קבועים, כל זאת על רקע הסולואים המהדהדים של גילמור. הקטע הזה דועך אל תוך אפוקליפסיות מצמררת, הניגוד המושלם לקיימוּת הקודמת. איך אפשר להלחין שום דבר? לא אספר, לכו תשמעו. כל צליל כל-כך פשוט, תמציתי, מונח במקומו. מי אמר שבפרוגרסיב חייבים סיבוכים ומשחקי מהירות ושלל שטויות? ו-הופס! משהו חדש קורה, זז. דוהה מעל פני המים. ריף רצחני, וחיים חדשים מתחילים מכלום, ושוב הקולות של גילמור ורייט, ושוב הריף, והטיפטופים במערה, והסוף. סוף פתוח, לא ברור, אבל עצוב. היופי הוא עצב. זוהי יצירה טהורה, מלכותית אך צנועה, נמנעת מדאווינים והתחכמויות. מומלצת מאוד הגרסה החיה של Pompeii לשיר - הרבה יותר בומבסטי, אבל בכל זאת ישנה גם הצניעות הזאת.

אחרי האלבום הזה יצא Dark Side Of The Moon, שסחרר את העולם. בדרך, הרבה אנשים פספסו את היצירה המופלאה הזו, ואת האלבום הענק הזה בכלל. לא פורץ דרך, פשוט פלויד. אלו הפלויד שניגנו פלויד.

שתף
אלבומים קשורים:
pink floyd :: ummagumma ||| pink floyd :: atom heart mother ||| pink floyd :: the final cut ||| pink floyd :: dark side of the moon |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Experimental Rock | Progressive Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©