''I’ve always said, there’s only three kind of songs: killin’ songs, fuckin’ songs, and drinkin’ songs''.
(מוג'ו ניקסון)
בתרבות המערבית יש יחס מורכב לאלכוהול, ובמהלך ההיסטוריה אפשר למצוא יותר התייחסויות תרבותיות לאלכוהול ולהשפעותיו על ההתנהגות האנושית מאשר לחומרים פחות חוקיים (אני מתבסס בקביעה הזאת רק על כמות היחס שניתנה לו במאות ה-19 וה-20 בלבד). אני חושב שהסיבה לכך היא שבעוד שהיחס לחומרים אחרים הוא מוחלט (בעד או נגד), אלכוהול זכה ליחס הרבה יותר אמביוולנטי בגלל התפקיד המרכזי שהוא ממלא בהיסטוריה של התרבות והחברה המערבית, והדבר הביא לכך שהיחס המורכב לאלכוהול בא לידי ביטוי באופן בולט בתחומי היצירה השונים, בעיקר במוזיקה - גם אם באופן רציף זה נראה רק אצל יוצרים מסוימים.
כיום, בעוד שמרבית היוצרים שמקדישים לאלכוהול תשומת לב ראויה מתייחסים אליו כאמצעי בריחה מהמציאות וגורם שלילי בחיים, ישנם יוצרים (בדרך כלל כאלה ללא הכרה רחבה במיוחד) שמקדישים לו לא רק תשומת לב רבה יותר מבחינת מספר השירים שבהם ניתן לו היחס, אלא גם מבחינת הרעיונות שבהם מתבטא יחס זה, בין אם מדובר ברעיונות שניתן לפרט לאמירות ספציפיות או רעיון שמתחבר יותר לרגשות האנושיים כפי שהם באים לידי ביטוי בזמן השתכרות.
אדם קומן (בעבר חבר בלהקת הפאנק
'המיותרים') שייך, ללא ספק לקבוצה הרואה באלכוהול גורם מדרבן ליצירה. קומן הוציא בעבר
אלבום אחד של שירים שנכתבו בזמן השתכרות, 'שירים של שיכורים'. באלבום ישנם 8 קטעים, שקומן כתב בעת השתכרות ועוסקים במערכות היחסים הכושלות שלו. את 'שירים של שיכורים' לא שמעתי, וההיכרות היחידה שלי עם שירים מהאלבום הייתה ההופעה של אדם בפולקל'ה שהתרחש בסוף 2007.
He doesn't look a thing like Jesus, but he talks like a gentleman
השנה הוציא קומן אלבום המשך ל'שירים של שיכורים' בשם 'עוד שירים של שיכורים'. באלבום יש עוד 8 קטעים חסרי שם, שלכאורה גם הם נכתבו בשעה שהיה שיכור. לאדם קומן אין קול אטרקטיבי במיוחד ולא אמצעים מוזיקליים מתוחכמים כדי להעביר את החוויה המיוחדת של ההשתכרות/האנגאובר, אבל נראה לי שההקלטה המינימליסטית הזאת היא שנותנת את ההרגשה הראשונית והאמינה שלו, סגנון השירה הצרוד של קומן מעביר תחושה של כנות והתייחסות אישית למצב אנושי מסוים, גם אם לא בדרך מתוחכמת, סגנון הפריטה מזכיר את הצליל האופייני למייקל ג'ירה ובאמצעות השילוב של גיטרה חשמלית ותופים, מצליח קומן את ההגדרה האישית שלו,לאלה שיצלחו את הדיסק עד סופו. השירים עצמם עוסקים, כמו ב'שירים של שיכורים', בהזיות מדוכדכות ומערכות יחסים כושלות.
אבל זה לא אלבום דכאוני. רחוק מכך - נראה שקומן, למרות שכתב את הקטעים באלבום בזמן שהיה שיכור, הקליט אותם תוך כדי שהוא מתאושש מהשכרות שבמהלכה כתב את השירים, כך שהוא מתייחס אל הרגשות והמצבים המתוארים בשירים בחיוך ובציניות מסוימת. אווירה זו גורמת לתחושה ש'עוד שירים של שיכורים' הוא בהחלט אלבום על רגעי ההשתכרות, אבל יותר מזה זה אלבום על האנגאובר, על הבוקר שאחרי לילות השתייה המשמחים והמעורפלים האלה, שבו נזכרים במאורעות ליל אמש ולאחר מספר שעות אפשר גם להיזכר בהם בחיוך.
הבעיה היחידה שאני מזהה פה היא שזה אלבום קצר מדי, אבל מצד שני - אין אלבום יחיד שיצליח להעביר את החוויה המיוחדת של השתכרות וההתאוששות ממנה.
ותודה לעטר על התמונה 
