הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
scrawl :: velvet hammer
simple machines, 1993    [אלבום]
שברון הלב של השתיים, שכותבות באופן דומה, אופף את האלבום. כואב לבחורות המוכשרות האלה, והן מראות את זה בצורה שעשויה להביא מאזין לכדי דכדוך מהסוג שבו מתחילים לסקור בעין חשדנית כל מרכיב באישיות ובחיים האישיים
מאת: jane-low בתאריך 25/05/02

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
pearl jam
vitalogy
foo fighters
in your honor
nick cave &
the bad seeds

from her to
eternity
stereolab
transient
random-noise
bursts with
announcments
fiona apple
when the pawn
hits...
secret cities
pink graffiti
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8.2    דירוג הגולשים: 0 (0 מדרגים)

Velvet Hammer
רוצים גם?
Scrawl הוקמו ב-1985 באוהיו, ומאז נותרו במרכז ההרכב סו הארש ומרסי מייז. אלבומם הראשון יצא ב-1987, שנתיים לאחר הופעת הבכורה שלהם כלהקת החימום ל-Meat puppets. בדרך לאלבום המושלם שלהם ,הוציאו סקרול אי-פי מומלץ בשם Bloodsucker ב-1991. הלהקה עדיין פעילה, ואלבומם האחרון, Nature film, שכולל ביצוע לשיר הנהדר ''Clock song'' - במקור מ-Bloodsucker - יצא ב-1998.

באלבומים מן הסוג הזה כדאי להתמקד בכותבת השירים, וב-Velvet hammer, האלבום הרביעי של סקרול, יש שתיים: הסולנית/גיטריסטית מרסי מייז והבסיסטית סו הארש. את השלישיה משלים דנה מרשל על התופים.

שברון הלב של השתיים, שכותבות באופן דומה, אופף את האלבום. כואב לבחורות המוכשרות האלה, והן מראות את זה בצורה שעשויה להביא מאזין לכדי דכדוך מהסוג שבו מתחילים לסקור בעין חשדנית כל מרכיב באישיות ובחיים האישיים. הן מתארות יחסים כושלים, ברומנטיקה ובקן המשפחתי, בדיוק ובלי חוכמות. שמות את עצמן תחת המיקרוסקופ, ומנתחות גם את מה שהסביבה חושבת עליהן. הן מבכות את בדידותן אך מחפשות גם את הסיבות, וב''Face down'', מייז מביאה לידי ביטוי את הנחישות לא להיכנע - ''I'm not on my knees'' - לא לאנשים האומללים שמקיפים אותה (השיכור ב''Drunken fool'', לדוגמה) ולא לאומללות שהיא עצמה מרגישה. אפשר להרגיש שזו הייתה חוויה קשה לכתוב וגם לבצע את השירים האלה.

את האלבום הפיק סטיב אלביני - שאחראי בין השאר גם ל'סארפר רוזה' של הפיקסיז ול'אין יוטרו' של נירוונה - והצלילים הם בהתאם למסורתו ומשנתו, וחשוב יותר, בהתאם לתכנים: כלומר, הכל גלוי וחשוף, ומכל האלבומים בהפקתו ששמעתי, כאן הוא הכי במקום.

המוסיקה פשוטה ועצובה, ומדגישה היטב את ההרגשה של כותבת השירים, כמו בלוז בתחפושת גראנג'. לעתים הנגינה, שמזכירה את המאסיביות של Mission of burma, היא אגרסיבית יותר, ולעומת זאת, יש רגעים יוצאי דופן ויפהפיים, כמו הנגינה והשירה הרכה והמרגשת בשירים ''Blue green sea'' ו''Tell me now, boy'', שבתחילתו לוקחת מייז נשימה עמוקה, ותוהה איך היא מצאה עצמה חסרת כל כוח, חסרת חברים וכה תלויה בבחור אחד.

אפשר לדבר הרבה על מוסיקה, אבל עדיף פשוט להקשיב לשיר הפתיחה המעולה ''Your mother wants to know'', שמנסח הכל בצורה עדיפה, ולמקרה שתתהו מאיפה הקול הנהדר הזה מוכר לכם, מייז התארחה באותה תקופה בשיר שובר לב בשם ''My curse'', באלבום המופת Gentlemen של ה'אפגן וויגס'. מייז גם עשתה את הקאבר ארט המקסים.

האלבום הולך טוב עם אלכוהול - נסו ליקר פרפה אמור; מומלץ למלנכולים, ולאלה שרוצים לשמוע מה אפשר לעשות עם תחושות מעיקות.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©