 רוצים גם? |
|
 |
Pain of Salvation היא להקת פרוג-מטאל שבדית, בעלת צליל ייחודי. למעשה, זאת אחת מלהקות הפרוג-מטאל היחידות שמצליחות לא להיות עוד תאומה של Dream Theater.
היא מונהגת על ידי דניאל גילדנלו (Gildenlow), שהוא הזמר, הגיטריסט, הכותב העיקרי, והאחראי על בניית הקונספט בכל אלבומיה (למעשה הוא הלהקה). יכולת השירה של דניאל מגוונת מאוד מבחינת המנעד, סגנונות השירה והבעת הרגש, תכונה שבולטת מאוד בכל אלבומי הלהקה. הוא מבטא אין סוף רגשות בכל שיר ולוקח את המאזין ממימד למימד כמו קוסם.
ניראה שמכל ההשפעות שיש על הבחור הזה מכיוון השירה, דומיננטיים מאוד Fish ממריליון, ומייק פאטון מפיית' נו מור, ומדי פעם ממש מרגישים את השראתם. מבחינת הכתיבה המוזיקלית - המוזיקה היא אינטלקטואלית ומורכבת מאוד. אפשר לשמוע הרבה השפעות והרבה סגנונות מוזיקאליים המעורבבים יחד שתי וערב. מטאל, בלדות רומנטיות, ג'אז, ראפ-מטאל, פוליריתמיות ושינויי מקצבים, שזורים יחדיו כמעשה אומן.
בדרך כלל נוהגים לציין בקשר להשפעות על הלהקה בעיקר את דרים ת'יאטר, פיית' נו מור, Qeensryche ואפילו ג'נסיס ופינק פלויד בשנותיהן המוקדמות. ההשפעות הנ''ל מורגשות, ועם זאת הלהקה שומרת על צליל מאפיין עצמאי ומקורי.
רמת הטקסטים הגבוהה של גילדנלו באה לידי ביטוי בכל אלבומיהם. הרעיונות שהוא מעלה קשורים מאוד בדרך כלל לאיכות הסביבה ופצפיזים, והם מועברים ברגש רב ובצורה הזויה ואמוציונלית מאוד, וכמובן עם קונספט מובנה. הנגנים בלהקה הם ברמה גבוהה מאוד, אם כי יש שמבקרים אותה כפחות טכנית מהמקובל בפרוג-מטאל (מה רע בזה? להפך...).
האלבום הנ''ל הוא עוד פנטזיה מסויטת של גילדנלו, ויש צורך להקשיב לו כמה פעמים כדי להפנים את מה שהוא רוצה להעביר, במיוחד עקב העובדה שהסיפור מועבר בצורה לא ליניארית ועם קפיצות מההווה לעבר . הסיפור הוא על משבר ביחסים, על הקושי להחליט, ועל החיפוש אחר הדרך הנכונה. בסופו של דבר האלבום מסתיים בהצהרה מסכמת תוך השלמה מסוימת עם הגורל: ''We will always be much more human than we wish to be'' .
קטעים בולטים
''Of Two Beginnings'': האלבום נפתח באווירה שמזכירה קצת את רוקסי מיוזיק ובריאן פרי, אבל כשמגיע האקורד הראשון, גם קולו של דניאל משתנה והשיר הופך לבעל עוצמה, מועלים בו נושאים שלאחר מכן יחזרו בהרבה מקומות בהמשך.
''This Heart Of Mine'': שיר אהבה שקט ועדין, נגינה עדינה של הלהקה מלווה את דניאל בשירה מרגשת. ליין בס מדליק ובסוף גם סולו גיטרה נהדר של דניאל.
''Undertow'': מין שיר קינה, לדעתי הטוב באלבום. אקוסטי בתחילתו, פריטת גיטרה ושירה שקטה ורגועה, לאט מתווספות מצילות ותיפוף, פסנתר קלאסי באמצע השיר מהווה הכנה להתפרצות רגשית שמתחילה בגיטרה שמנגנת את הפזמון של השיר הקודם, ומשם כל עוצמת השירה והכאב של דניאל באים לידי ביטוי. פשוט נהדר.
''Rop Ends'': מתאפיין בהרבה שינויי מקצבים ואפילו קצת פוליריתמיקה. ריפים מטאלים בבתים, פיזמון הימנוני וסולו גיטרה מהמם בניחוח פיוז'ן שמזכיר את הנגינה של ג'ון פטרוצ'י.
''Waking Every God'': שוב שיר שמתחיל שקט ומהוסס ונגמר בהתפרקות של שיא אמוציונלי. לאורך כל הדרך שינויי מקצבים ושירה נהדרת של דניאל שמוכיח שהוא אחד מהגדולים. הפתיחה כל כך מזכירה את קינג קרימזון עד שנדמה שכל רגע נשמע את קולו של ג'ון ווטון...
''Beyond The Pale'': קטע הסיום של האלבום, אפוס שמהווה חזרה וסיכום תוך כדי פיתוח של כמה מהנושאים באלבום גם מבחינת המוזיקה וגם מבחינת הסיפור. מין מארג של מגוון היכולות של הלהקה, השירה של דניאל רבגונית ומעולה כצפוי. סיום מתאים לאלבום כה משמעותי.
