הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
alice in chains :: alice in chains
columbia, 1995    [אלבום]
דווקא במקום הזה, ההרכב הבין שהציפיות היחידות שעליו למלא הן של עצמו. האלבום הזה היה ההזדמנות האחרונה שלהם לסגור חשבונות עם כל העולם ואחותו. מבקרים, חברת התקליטים, אנשים שאכזבו. כל האלבום הזה משדר תחושה של מישהו שנאבק להחזיק ראש מעל המים
מאת: Dragonfly בתאריך 07/07/03

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
jerry
cantrell

boggy depot
siouxsie and
the banshees

once upon a
time: the
singles
green river
rehab
doll/dry as a
bone
bjork
debut
the monks
black monk
time
nina gordon
tonight and
the rest of
my life
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8    דירוג הגולשים: 8.4 (9 מדרגים)

Alice in Chains
רוצים גם?
ישנו ויכוח בקשר למשמעות של אלבומים אשר נקראים על שם הלהקה או האומן שהקליט אותם. אחת התאוריות גורסת שאומנים מבוססים בוחרים בדרך הזאת כשהם יודעים שמשהו הולך להשתנות. לטובה, לרעה, להשתנות.

האלבום הזה של אליס אין צ'יינס הוא דוגמה טובה לאלבום שהוקלט מתוך מודעות שלמה לעתיד לבוא. אין דבר מתבקש יותר כשבאים לכתוב על אלבום של Alice in Chains מאשר לעסוק בסוגיית הסמים שנקשרו לשם הלהקה, קשר בל יותר בזכותו, בהעדר מילה טובה יותר, של הסולן ליין סטיילי. אז ניסיתי להמנע. זה היה הגיוני כמו לנווט דרך שדה מוקשים עם עיניים קשורות. תאורטית זה יכול להצליח, מעשית, כאמור, זה לנווט בשדה מוקשים עם עיניים קשורות.

רוצים להמר על התוצאה? סמים ומוזיקה הם כמובן לא משהו שרשום על שמו של ליין סטיילי בטאבו. הוא לא הראשון ולא האחרון, שבחר בהרואין כשותף לחיים. אפשר לשמוע את זה בכל תו זועם מהסקסופון של צ'רלי פרקר, ג'ימי הנדריקס אמר ש''בלי סמים אני חשוב כמת'', אקסל ושות' כתבו על מר בראונסטון (כינוי סלנג להרואין) את אחד השירים הטובים שלהם, הרולינג סטונס כתבו את Exile on Main Street על ובהשפעת סמים, והרשימה נמשכת כמעט עד הנצח.

ובכל זאת, יש מעט הרכבים ואמנים שהזיהוי שלהם עם סמים הוא כל כך מוחלט כמו Alice.
קחו לדוגמה את אלבום האולפן הקודם של ההרכב, Dirt, שבניגוד לשמו היה די נקי. ההפקה המהודקת, הנגינה, הטקסטים המתבקשים, הכל היה פשוט יותר מדי טוב. כל הדברים האלה הם לא בהכרח דברים רעים לאלבום (ושלא יהיה לכם ספק, אלה בדיוק הדברים שבגללם אני אוהב את Dirt), אבל כשחושבים על המיתולוגיה והכתרים שנקשרו בשמו (בעיקר על ידי עיתונות רוק נלהבת ושבלונית יתר על המידה) באלבום ההוא היו יותר מדי דברים שלא הסתדרו עם מה שהוא אמור היה לייצג.

ל-MTV היתה סיבה טובה לטחון את הקליפים שליוו את האלבום. הוא היה כבד ואפל רק בכאילו, תפור למידותיהם של מתבגרים זועמים וקצת יותר מדי מתוחכמים מכדי להזדהות עם הההדוניזם של גאנז אנ' רוזס למשל או הפופולריות העצומה של נירוונה, ובטח לא עם השמרנות של פרל ג'ם.

לעומת Dirt, האלבום הזה הוא בדיוק האלבום שהייתם מדמיינים, אם כל מה שאתם יודעים על Alice היה מגיע ממגזינים של תחילת שנות ה-90. לא בגלל שהם ניסו לענות על ציפיות כלשהן, להפך, כשהם נכנסו להקליט את האלבום, הסצינה הסיאטלית התפוגגה לה, קורט קוביין כבר היה קדוש מעונה, סאונדגארדן כיכבו במצעדים וכל שאר ההרכבים שזרחו לרגע באותה תקופה (Sunny Day Real Estate, Screaming Trees) התפרקו או חזרו לגודלן הטבעי כשמוזיקת הרוק עצמה נכנסה לתרדמת חורף שעדיין לא לגמרי עברה לה.

דווקא במקום הזה, ההרכב הבין שהציפיות היחידות שעליו למלא הן של עצמו. האלבום הזה היה ההזדמנות האחרונה שלהם לסגור חשבונות עם כל העולם ואחותו. מבקרים, חברת התקליטים, אנשים שאכזבו. כל האלבום הזה משדר תחושה של מישהו שנאבק להחזיק ראש מעל המים. השיר הראשון למשל, ''Grind'', הוא סמן של האלבום כולו. נגינה איטית יחסית, דיסטורשן דחוס שבשילוב עם כיווני גיטרה נמוכים יוצר את פסקול סוף העולם. יש כאן מסר ברר לכל המקוננים המקצועיים, ''In the darkest hole, you'd be well advised Not to plan my funeral before the body dies''. תשובה לכל המבקרים?
סביר להניח.

''Sludge Factory'' מדבר על הלחץ שבהצלחה, הצורך לספק לחברת התקליטים גאוניות על פי דרישה וההרגשה של ליין שמה שהם יכולים לקחת ממנו זה כל מה ש''הם'' רוצים. ''Heaven Beside You'' כבר מתון יותר ביחס לשירים האחרים באלבום, שיר אקוסטי שהיה גם הצלחה מסחרית גדולה, אבל כמובן שנאמן לרוח האלבום, גם בו יש כעס מתחת לפני השטח. השיר יכול להתפרש כמו מכתב מג'רי קנטרל לליין. ''תהיה מי שאתה רוצה להיות, תראה מה שבאת לראות, הייתי מה שאתה רוצה להיות, אני לא אוהב את מה שאני רואה....אז יש לך בעיה בחיים, זה דפוק ואני לא עיוור''.

השיר ''Head Creeps'' נשמע כמו רעם מתגלגל עם עבודת תיפוף מצוינת של שון קיני. הטקסט עצמו מוכיח שלליין סטיילי עצמו היתה יכולת לביקורת עצמית. הוא שוב מתעמת עם בעיית הסמים של עצמו, עם הרגשת הבובה על חוט שלו מול כול העולם, עם הידיעה הברורה שהוא הולך למות וחוסר האכפתיות שלו בקשר לזה.

בשיר ''God Am'' ליין כבר מדבר ישירות עם אלוהים, ויש כאן לא מעט הומור לצד מרירות. ''העולם מת ואני עוד משלם מיסים''. ''Frogs'' הוא אחד השירים הטובים באלבום, שמונה דקות של פסיכדליה איטית מהפנטת.

''Over Now'' מסיים את האלבום, ומסיים את הקריירה של אליס כלהקה יוצרת (האנפלאגד הנפלא, הוא בכל זאת, לא יותר מהופעה). אתם יכולים להסתכל על השיר כמשהו שג'רי קנטרל כתב לחברה שלו לאחר פרידה, זאת האמת, אבל אם אתם מתעקשים לחפש משמעות, שם השיר פשוט זועק.

מייק אינז, הבסיסט, מנגן היום עם אוזי אוסבורן בהופעות (ביחד עם מייק ברודין מפיית' נו מור), שון קיני עסוק בפרויקטים שונים, ג'רי קנטרל מלחין לסרטים (''כייבל גאי'' עם ג'ים קארי) ומדי פעם גם משתתף בהם (הבחור בחנות הצילום בסרט ''ג'רי מגווייר'').
ליין סטיילי נח על משכבו בשלום (או כך לפחות אני מקווה).
שתף
אלבומים קשורים:
alice in chains :: dirt ||| alice in chains :: jar of flies |||

אמנים קשורים:
mark lanegan || mad season || jerry cantrell || 

סגנונות נוספים:
Grunge | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©