 רוצים גם? |
|
|
 |
יש אנשים קטנים. הם פועלים בצד ולא עושים הרבה רעש. הם רוצים לעשות את מה שיש להם בשקט, לעצמם. בפינות הקטנות האלה נתקלים לא פעם במשהו סנדרטי ומשמים (אפילו ברוב הפעמים) ולפעמים פוגשים אנשים כמו ג'ולי דוירון ווויל שף. אנשים שהכנות נשפכת מהם בכמויות קטנות וממכרות.
כמו בכל ספליט טוב הנ''ל מחלקים את האלבום לכמות (כמעט) שווה של שירים. שני אי.פי במכה אחת. ג'ולי דוירון התחילה את הקריירה שלה בתור קים גורדון וואנבי בלהקת הניינטיז הקנדית Eric's Trip, שקרויה על שם אחד השירים מהאלבום המיתולוגי Daydream Nation של סוניק יות'.
ההרכב יצר מוזיקה שמאוד התכתבה עם הלהקה המוערצת, כשלדוריון יש תפקיד צד כמלווה ברקע. כשהלהקה התפרקה ב-96' הקימה דוירון את Snappy Records והוציאה אלבום תחת השם Broken Girl. השירים, שנכתבו עוד בתקופתה כבסיסטית בלהקה, אכן הציגו את דוירון כנערה מפורקת עם קול שבור ועצוב. עם השנים היא הוציאה עוד מספר אלבומים והספיקה לחבור ללהקה הקנדית Wooden Stars והוציאה איתה אלבום נוסף.
בספליט הנוכחי היא ממשיכה את דרכה בשירים קטנים, מלווים בגיטרה וקול עצוב, חצי בוכה. היא פותחת את האלבום בשיר אהבה למישהו שכנראה לא נמצא באיזור. היא מתגעגעת אל עיניו. מאוחר יותר הבדידות מתחזקת עם השלג שיורד. דוירון מתוודה על קנאתה לאחרים שהובילו אותה להפוך ליוצרת. מעין דרך לפרוק את העול. סוג של תרפיה.
Okkervil River הם כבר סיפור אחר. קצת קשה לקחת את המופנמות של דוירון ולהעמיד אותה מול הפאתוס של וויל שף וחבריו. הלהקה מאוסטין משלבת בין סאד-קור לגירסה אפלה של פולק בצורה שנשמעת כמו ניק קייב מבקר בטקסס מחד וכמו הרד האוס פיינטרס מאידך.
המוזיקה יותר עשירה ומשלבת אלמנטים של אמריקנה (כינור, למשל) ופוסט פאנק. ההרכב הספיק להוציא השנה אלבום מלא בשם Down The River of Golden Dreams. השירים שלהם מספרים את סיפורם של אחרים בעוד דוירון חושפת את עצמה. בקטע האחרון חוזרת דוירון לשיר עם (כנראה) הילדה שלה, לשיר את שיר הפתיחה. היא נשמעת מסופקת יותר, מה שהופך פתאום משיר אהבה כוזב לשיר אהבה אימהי מהווה סיום הולם למיני אלבום הזה.
