 רוצים גם? |
|
 |
יש כמה אינדיקציות לאלבום מופת.
ראשונה - והכי גלויה לעין – כשה''להיט'' (הסינגל שיוצא כדי לקדם את האלבום) הוא למעשה מהשירים הכי פחות טובים – אם יש בכלל כאלו – באלבום.
שנייה – כשאתה מתקשה להחליט איזה שיר הכי טוב, ובכל שמיעה בוחר בשיר אחר.
שלישית – כשאתה אומר לעצמך ''יו, אני בקלות הייתי יכול לכתוב את המילים האלה, אם הייתה לי יכולת כתיבה כמו של אדם דוריץ'', וגם ''יו, אני בקלות הייתי יכול לכתוב את המוזיקה הזאת, אם הייתה לי יכולת ההלחנה של אדם דוריץ''. כלומר – פשוט, ועם זאת גאוני.
רביעית – כשאחרי האלבום הזה אתה מחפש בנרות עוד חומר של הלהקה, ומקבל פרצוף של ילד קטן שזכה בפרס, כשאתה מוצא.
וחמישית – שאתה מתאכזב קצת מהאלבום שבא אחריו, אבל אח''כ מגלה שהוא בעצם מעולה, והכל יחסי, כי אותו אלבום שני, אילו היה יוצא ללהקה אחרת, היה האלבום הכי טוב
שלהם...
בכל אופן, מדובר באלבום של רוק אקוסטי משהו, שהוקלט בסלון של בית גדול, בניצוחו של אדם דוריץ, ''מנהיג'' הלהקה (מה זה, מפלגה?), בתקופה בה הנ''ל היה מבואס מהתחת על בחורה (בחורות?) שנטשה/נטשו אותו – מה שעולה בקנה אחד עם אחד מחוקי הפיזיקה של המוזיקה: אין יצירה טובה מזו של יוצר מיוסר. זה פשוט לא עובד כשטוב לך...
מדובר גם, כאמור, במוזיקה פשוטה, הרמונית וקולעת (אבל לא עמוסה מדי), במילים מדויקות, בכתיבה ברמה פיוטית, בתיאורים מרירים-מתוקים ובאסופת שירים איכותיים ברמה אחידה.
Counting Crows מצליחים ללכת על שביל הזהב ולהיות נוגעים – אבל לא קיטשיים; ניתנים להזדהות – אבל עדיין ייחודיים; נוגים – אבל לא מדכאים. תוסיפו להכל נגנים טובים, ותבינו על מה כל ההתלהבות. אלבום פשוט טוב, כי לפעמים לא צריך להמציא משהו מחדש, אלא פשוט לעשות אותו כמו שצריך.
אני מניח שאתם אומרים לעצמכם: ''להקה כזו בטוח תוציא עוד משהו מופתי, עם נתונים כאלה זה רק עניין של זמן''. אז תנו לי לומר לכם ולכריס מרטין (הסבר בהמשך) מה הדעה שלי בעניין. בעצם, תיאוריה:
לאחרונה יצא לקאונטינג דיסק אוסף – כידוע לכולנו. ההיסטוריה, לפחות כמו שאני מכיר אותה, מלמדת שאף אמן או להקה לא הצליחו להוציא אלבום משמעותי (שלא לדבר על אלבום מופת) אחרי דיסק אוסף. בנוסף - וכאן אתה נכנס לתמונה, אדון מרטין – קו הירידה של קאונטינג קרואוז הוא די יציב: אלבום ראשון חסר יומרות, אישי, כואב ואקוסטי (וואו! כמו הראשון של
Coldplay), אלבום שני טוב מאוד, אך פחות מהשני, עם הפקה בולטת ומסחרית יותר, אך עדיין עם סממנים אופיניים של הלהקה ואפילו יותר להיטים (''לא ייאמן'', סופק כפיו כריס מרטין, ''ממש כמונו!''), ואח''כ אלבום בינוני, ואחריו עוד אחד אפילו בינוני יותר, שבשיאו השלילי קאבר לשיר אחר! וכל זה מלהקה שבתחילת דרכה בלטה בייחוד ובמקוריות בכל הנוגע לטקסט ולמוזיקה.
אין נקודת שפל גדולה מכך! אה, בעצם יש: דיסק אוסף!
שתי מסקנות, אם כך, מבחינת ההיסטוריה של הלהקה: האחת – כריס מרטין, תבין ת'רמז ואל תמכור את האמנות שלך. והשנייה – אם אתם מחפשים פה עוד ביטלז, שהולכים ומשתפרים עם השנים, חבל לכם על הזמן. קאונטינג קרואוז התחילו מהשיא, והפסגה שלהם נמצאת כבר באלבום הראשון. כי סגנון יצירה כמו של אדם דוריץ נמצא במיטבו כשאתה לא מצפה לו, וכשהוא נוצר מפשטות, ענווה, ואם אפשר – מלב שבור.
מהבחינה הזו, האלבום August and everything after הוא בעצם August, והיתר הוא פשוט ה – everything after.
