הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
porcupine tree :: in absentia
lava records, 2002    [אלבום]
אפשר להשוות את אלבומיהם לספרים, שבהם שורות מתחברות לפסקאות, פסקאות לפרקים. לכל שיר יש את הקטע האינסטרומנטלי שלו, לכל אלבום יש את הרעיון המייחד אותו. ה-Tree מקדימים את זמנם, אף פעם לא מאכזבים, שוב ושוב כותבים אלבומים מופתיים שיזכירו אותם עוד שנים רבות.
מאת: Ranenet בתאריך 27/05/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
can
tago mago
various
artists

dead and
dreaming – an
indie tribute
to counting
crows
mr. bungle
disco volante
the flaming
lips

clouds taste
metallics
spain
the blue
moods of
spain
sixpence none
the richer

divine
discontent
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 9 (35 מדרגים)

ערבוביה של סגנונות וצלילים
רוצים גם?
אחרי שני אלבומים מלודיים, מדהימים ברכותם, Stupid Dream מ–99', ו-Lightbulb Sun מ–2000, Porcupine Tree (''עץ הקיפודים'') חוזרים באלבום מפוצץ ואגרסיבי, אלבום אולפן שביעי.
זהו אלבומם הראשון שיוצא תחת חברה גדולה, Atlantic/Lava, אחרי עשר שנים של חצי-עצמאות, תחת חוזה שמן ושיווק מאסיבי, כולל חדירה עמוקה לשוק האמריקני. זה טוב לנו, זה טוב להם. העולם נראה הרבה יותר טוב כשיותר ויותר אנשים נחשפים לגאונות שבמוזיקה שלהם.

אז בין Lightbulb Sun לבין האלבום החדש הוחלף המתופף המצוין כריס מייטלנד במתופף העל, גאווין האריסון. מסתבר שכריס היה תלמיד של גאווין. אירוני משהו. האריסון הוציא עד היום שני ספרי לימוד ומספר אלבומי אלתורים (ג'אז-רוק), ולאחרונה גם DVD מצוין ללימוד טכניקות נגינה, וכבר הספיק להופיע עם גדולים וטובים כדוגמת איגי פופ. סטיבן ווילסון, הסולן והמוח מאחורי הלהקה, התוודה שבעיניו גאווין הוא המתופף הטוב בעולם. אחרי אין ספור האזנות לאלבום החדש, אחרי שראיתי אותו בהופעה, ובתור מתופף בעצמי, לא נותר לי אלא להסכים.

ווילסון היה תמיד איש של אלבומי קונספט. הוא התוודה על כך לא פעם ולא פעמיים בראיונות, והתחושה עוברת טוב מאוד גם באלבומיהם של Porcupine Tree וגם בפרוייקטים הצדדיים שלו, כדוגמת No-Man. בכל אחד מהאלבומים של Porcupine Tree במשך השנים אפשר לקבל את התחושה הזו של אלבום מגובש רעיונית. שיר אחד מתחבר לשני, והיצירה כולה הופכת בסופו של דבר לסיפור אחד ארוך וסוחף. לדוגמא – Voyage 34 – The Complete Trip, שיצא במהדורה מאוחדת רק בשנת 2000, אבל הוקלט ב- 92'–93'. הקטעים חוברו יחדיו מ-''Phase 1” עד ''Phase 4'', והתגבשו לסיפור ארוך של חווית LSD הזויה במיוחד.


אפשר להשוות את אלבומיהם לספרים, שבהם שורות מתחברות לפסקאות, פסקאות לפרקים. לכל שיר יש את הקטע האינסטרומנטלי שלו, לכל אלבום יש את הרעיון המייחד אותו. ו-In Absentia הוא דוגמא נהדרת. 12 קטעים, שמושמעים כמעט ברצף ומתגבשים ל-68 דקות של מוזיקה מורכבת, צבעונית, רבת סגנונות, משתנה ללא הרף.

ואולי דווקא בגלל זה, זהו אלבומה הכבד ביותר של הלהקה. נפתח בסערה ב-“Blackest Eyes”. לדעתי, אחד משירי הפתיחה לאלבום הטובים ביותר בכל הזמנים. זהו. מהרמה הזו לא יורדים.
ריפים כבדים של גיטרות, מעברי תופים מאסיביים של גאווין, שגונב את ההצגה. מדהים איך אפשר לשמור על הרמוניות קוליות מדהימות כדוגמת ההפקה של Stupid Dream ו-Lightbulb Sun ועדיין להפציץ בדיסטורשנים.

אז באלבום הזה תמצאו קצת מהכל. ערבוביה של סגנונות וצלילים. ''Trains” ו-''Prodigal” הם מעין בלדות ווקאליות יפיפיות על בסיס גיטרה אקוסטית, שמכניסות לאלבום גוון רגוע ומגיעות בדיוק במקום בין הקטעים. “The Sound of Muzak”, שהוא כל כולו שיר על תעשיית המוזיקה שמפרקת במו ידיה את היצירה עצמה, ''Gravity Eyelids” ו-''Strip the Soul” הם השילוב הקלאסי במוזיקה של הקיפודים, שבא לידי ביטוי במיוחד בשני האלבומים שקדמו לזה, התחום שלדעתי הם מצטיינים בו. מבנה של בית שקט פחות או יותר, מתפתח לפזמון חצי רועש עם דגש על הווקאלס, חוזר חלילה, ואז לקטע אינסטרומנטלי שכולל הרבה סימפולים (ריצ'רד ברביירי – קלידים, נכס מוזיקלי!) והרבה גיטרה מייללת ומנסרת.

ומה שמדהים באלבום הזה הוא שבכל התערובת המוזיקלית הזו, שבין האקוסטי לכבד, וילסון מצליח להשחיל את עצמו עם איזה פסנתר או אקוסטית והרבה הרבה reverb על הקול שלו, בטראקים כמו ''Lips of Ashes” ו-''Heartattack in a Lay By” המדהים ביופיו הווקאלי, שמזכירים ביחד את “Feel So Low” מ-Lightbulb Sun. הרבה הרבה קולות שמימיים, ניתן לשמוע את הדגש ששמו פה על ההפקה. ממש פרפקציוניסטי.

אחרי ששומעים את כל האלבומים שוילסון היה אי-פעם מעורב בהם, אם זה בביצוע או בהפקה, ניתן להבין שהוא פשוט בנאדם כזה. הוא אף פעם לא יוציא לאור משהו שהוא פחות ממצוין, גם אם מדובר בשירים שלא נכתבו על ידו. ולראיה – לאחרונה וילסון הוציא גרסת כיסוי לשיר”Thank You” של אלאניס מוריסט. הביצוע מביס בקלות את המקור, והכל בעזרת אקוסטית, פסנתר ושירה.

ניתן לראות זאת גם בתחום הפקת האלבומים לאמנים אחרים – האלבום החדש של Opeth השוודים, Damnation, הופק ע''י ווילסון, שגם תרם בקולות, בקלידים, בגיטרות וגם במילים. Opeth הם להקה מאוד מאוד כבדה בדר''כ, ומדהים לראות את השינוי הקיצוני בסגנון שלהם שהביא איתו ווילסון באלבום הזה. אלבום שקט, מלודי, נוגה להפליא.


ובחזרה לאלבומינו - “Wedding Nails” הוא קטע אינסטרומנטלי מעולה, שמאוד מזכיר את הפרוגרסיב-מטאל של Dream Theater. קל מאוד להשוות ל-''Signify” המיתולוגי של הקיפודים. קטע שעובר מצוין בהופעה. לכו לראות אותם לייב – במיוחד עכשיו, אחרי התוספות המרעננות של גאווין האריסון, ושל ג'ון ווסלי - הגיטריסט החדש שהצטרף להופעות ותורם גם קולות רקע. האנרגיות מדהימות. In Absentia עובר מהבמה בצורה מהפנטת. והשיר האחרון – ''”Collapse the Light into Earth שהוא מעין קינה, מעין וידוי, ממש אפילוג מרגש לאלבום, כדוגמת How is Your Life Today?”'' מ-Lightbulb Sun.

אם יצא לכם לשים יד על הגרסה הכפולה של האלבום שיצאה בארץ, שהיא בונוס מיוחד למעריצים, תוכלו לשמוע שיר שנורא היה מתחבר לקו הרעיוני של האלבום הזה, ונורא מוזר שלא הוכנס לאלבום עצמו. ''Drown With Me'' הוא שיר מעולה, מעין בלדת 6/8 קלאסית, ממש וילסון בשיאו. מוזר ששירים כל-כך טובים לא נכנסים לאלבום כל-כך טוב, אבל הם חשבו אחרת. העיקר שקיבלנו בעסקת חבילה גם את השיר הזה.

מזכיר קצת את הסיפור של ''Stars Die”, שיר B-Side מצוין שלא נכנס לאף אלבום אולפן רשמי, ו-“Disappear”, שהוקלט בתקופת אלבום המופת Stupid Dream, ונכנס לאלבום אוסף ה-B-Sides המצוין גם הוא, Recordings. על שניהם קיבלנו וידוי מפורש מווילסון, באותו ערב אקוסטי והזוי במיוחד בת''א, שהוא מצטער עד היום על אי הכנסתם לשום אלבום רשמי. יש עוד כ''כ הרבה שירים טובים שלא זכו להימצא על אלבומי האולפן, מדהים כמה חומר מצוין הלהקה הזו מייצרת, מעבר לאלבומיה הרשמיים.

Porcupine Tree מקדימים את זמנם, אף פעם לא מאכזבים, שוב ושוב כותבים אלבומים מופתיים שיזכירו אותם עוד שנים רבות, ובטח ובטח יהוו השראה גדולה לרבים מאמני העתיד. הם יסוד חשוב מאוד ברוק של זמננו. סטיבן ווילסון הוא עוד אחד מאותם גאוני מוזיקה מופנמים, שפשוט עושים לי את החיים להרבה יותר טובים.

Porcupine Tree זה לא Radiohead, וזה לא Pink Floyd, זה לא Ozric Tentacles וזה לא Dream Theater. זה משהו ייחודי, חד-פעמי, שמשנה לי את כל הפרספקטיבה המוזיקלית.
שתף
אלבומים קשורים:
porcupine tree :: recordings ||| blackfield :: blackfield |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Experimental Rock | Alternative Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©