הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
the small faces :: there are but four small faces
immediate, 1968    [אלבום]
תופין לאלה המוזרים, שמתמוגגים משירי שתי דקות, ואפילו דקה וחצי, שלא איכפת להם שאלבום נגמר לו אחרי חצי שעה ואין לו שום רצון לשנות את העולם או להגדיר את גבולות התרבות מחדש - אלא רק להוציא אותך, ל-30 דקות, לטיול בפארק, בין מעגלים ירוקים של דשא לילדים שמעיפים עפיפונים, תחת שמיים אפורים נמוכים ושמש אנגלית חיוורת של יום ראשון.
מאת: בועז כהן בתאריך 22/09/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
woven hand
mosaic
the delgados
universal
audio
the strokes
is this it?
tortoise
standards
cocteau twins
pink opaque
tori amos
scarlet's
walk
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 8.5 (8 מדרגים)

כמו תה של חמש אחר הצהריים. כמו לידס יונייטד
''It's all too beautiful''
(''Itchycoo Park'')


אני זוכר היטב את היום שבו הודיעו ברדיו שסטיב מריוט, הסולן וכותב השירים של ''הפנים הקטנות'' - מת. זה היה ב-1991, ובדיוק נמלטתי מרופא עם מזרק גדול שרצה לעשות לי דברים רעים בבית החולים של ''בלסייז פארק''. באוטובוס, בדרך חזרה מצפון העיר לראסל סקוור, שמעתי שמריוט איננו עוד. מריוט, ששיחק ב''אוליבר'' בתור נער ואחר כך עבד כמוכר בחנות תקליטים וחלם לכבוש את העולם, נותר גדול בביתו בלבד, אנגלי מכף רגל עד ראש, שנשאר כוכב מקומי - ואולי משום כך גם אפשר יהיה לאהוב אותו תמיד.

בין 1966 ל-1968 The Small faces הוציאו ארבעה תקליטים. באנגליה היו קרועים להם על התחת, אבל באמריקה לא נתנו להם את הצ'אנס כמו לביטלס, או ללד זפלין מאוחר יותר. הפנים הקטנות כשלו שוב ושוב על מפתן העולם שמחוץ לאיים הבריטיים. מקסימום שיבצו את הלהיט הכי גדול שלהם, השיר שפותח את האלבום הזה, ''Itchycoo Park'', בכל מיני אוספים ובכמה רשימות שידור של רדיו קולג'ים. אומרים שבבוסטון סימפטו אותם. גם קצת בברקלי, קליפורניה. זהו, בערך.

אולי כי הם יותר מדי אנגלים ולא רצו להיות שום דבר אחר. אנגלים כמו תה דרג'ילינג, כמו קצין משופם בפנסיה, שעדיין הולך עם המדים לפאב ומספר על פלשתינה בזמן המנדט. אנגלים כמו כריך גבינת צ'דר ומלפפונים בשעה חמש. אנגלים כמו לידס יונייטד, או הבובי'ז - אותם שוטרים טובי-לב. יש להם את השארם החנוני הזה של אמצע הסיקסטיז, ילדים טובים שמתעסקים בחומרי נפש שעונים לשם אל.אס.די.

והתקליט הזה, There Are But Four Small Faces, שיצא ב-1968, הוא עדיין אנגלי במובן הכי טוב של המלה. קצת מתוק, קצת עצוב, כמו השוקולד המגוחך הזה, ''After 8'', שלא ברור אם הוא ממתק או משחת שיניים.

תקליט כזה צריך לשמוע פעמיים-שלוש בשביל להבין מה הוא רוצה מהחיים שלך. גם פסיכדלי, גם מלא שמחת חיים, גם אירוני, אבל גם לוזרי. היופי שלו כובש אותך כמעט בכפייה. תן לפנים הקטנות לחייך אליך, ואתה תהיה שלהם.

אז רוג'ר דאלטרי ו-The who עשו את זה בעולם הגדול. גם ה''הוליס'' שיחקו אותה (יש ילד שלא מכיר את ''הוא לא כבד, הוא אח שלי''?)- ורק The small faces נשארו נחלת מעטים, אנגלופילים, חובבי פופסיכדליה קלה. תופין לאלה המוזרים, שמתמוגגים משירי שתי דקות, ואפילו דקה וחצי, שלא איכפת להם שאלבום נגמר לו אחרי חצי שעה ואין לו שום רצון לשנות את העולם או להגדיר את גבולות התרבות מחדש - אלא רק להוציא אותך, ל-30 דקות, לטיול בפארק, בין מעגלים ירוקים של דשא לילדים שמעיפים עפיפונים, תחת שמיים אפורים נמוכים ושמש אנגלית חיוורת של יום ראשון.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:
the beatles || the who || 

סגנונות נוספים:
Rock & Roll | Psychedelic Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©