הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
guns n roses :: gnr lies
geffen, 1988    [אלבום]
Lies מהווה בדיוק את השלב האבולוציוני שבין הרוק המלוכלך וחסר הפשרות של Apettite לבין הרוק-מיינסטרים של Use your illusion. המעבר בין הילדים הרעים של ''Welcome to the Jungle'', לבין הדודים הנחמדים שמנגנים עם הפילהרמונית את ''November rain''.
מאת: Mr.Brownstone בתאריך 11/10/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
anita lane
dirty pearl
radiohead
in rainbows
tsuky
random ways
of being
the melvins
the bride
screamed
murder
erik sumo
my rocky
mountain
dream theater
when dream
and day unite
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 0    דירוג הגולשים: 8 (2 מדרגים)

הבל הבלים הכל הבל
רוצים גם?
באחת מהפסקות בי''ס, כשהייתי בכיתה ז', היינו בספריה וארז שם לי ביד קסטה ואמר: ''תשמע את זה!''
על העטיפה היה מין צלב עם גולגלות מגניבות ובתוך העטיפה הייתה תמונה של 5 אנשים שלבושים מוזר, נשענים בנון-שלנטיות על מכונית ונראים קולים להחריד. ישר, עוד לפני ששמעתי אותם, התאהבתי...

כן, זה היה הדיסק הראשון של Guns 'N Roses, Appetite for Destruction, ואני תמיד אשמור לו פינה חמה בלב. באותה תקופה הייתי שומע אותו ללא הפסקה והפכתי להיות מכור GnR אמיתי.
לאחר מספר חודשים הגיע אלי גם הדיסק השני שלהם, GnR Lies, והוא היה כבר משהו שונה לגמרי. למרות שבתוך העטיפה התאכסנה לה בחורה דלת בגדים ושופעת איברים, הפעם התאהבתי בשירים ולא בפוזה.

החלק הראשון של הדיסק הוא בכלל EP ישן של הלהקה שנקרא Live like a suicide (כמה שנון), שיצא עוד לפני Appetite. השושנים מבצעים בו ארבעה שירים בהופעה חיה, וחוץ מחידוש לשיר ישן של אירוסמית' (''Mama Kin''), והקללות של אקסל כלפי הקהל (''This is a song about your fucking mother!''), באמת שאין בו בשורות גדולות. גם כשהייתי ילד ידעתי ישר לדלג לצד השני של הקסטה, שהוא בעצם מהווה את Lies - ארבעה שירים, אקוסטיים ברובם, שמציגים לקהל צד שונה של הלהקה.

Guns 'N Roses היו באותה תקופה מאוד פופולריים. הסינגלים מאלבומם הראשון הושמעו בכל מקום, הוקרנו ב-MTV ללא הפסקה ואקסל ושות' הפכו להיות סלבריטאים ברגע. הוצאת חצי אלבום בפרק זמן כל כך קצר יכולה ללמד על רצון לסחוט עוד קצת את ארנק המזומנים של המאזינים, או מצד שני להראות שגאנז יכולים להישמע גם אחרת לגמרי. לדעתי, Lies מהווה בדיוק את השלב האבולוציוני שבין הרוק המלוכלך וחסר הפשרות של Apettite לבין הרוק-מיינסטרים של Use your illusion. המעבר בין הילדים הרעים של ''Welcome to the Jungle'', לבין הדודים הנחמדים שמנגנים עם הפילהרמונית את ''November rain''.


סלאש והגיבסון לס פול הנצחית





''One, two, one two three four…''
השיר שמתחיל בשריקה ונגמר באנחה, הוא השיר הכי טוב שאי פעם הרובים והשושנים כתבו. ''Patience'' הוא שיר יפהפה, רגיש, לא ציני, כנה ומרגש גם לאחר ההאזנה המיליון. שיר האהבה/געגועים האולטימטיבי, אקסל שר מהלב, סלאש מראה שהוא יודע להשתלט על גיטרה אקוסטית באותה המידה כמו על גיטרה חשמלית. שאר הלהקה מלווה בקולות רקע, בכלל זה נשמע כמו ג'אם סאשן באיזה בית קפה נידח.
''I sit here on the stairs
'Cause I'd rather be alone
If I can't have you right now
I'll wait, dear''


אקסל נשמע כל כך רגיש ומתחשב ואוהב, עד שלרגע אחד הוא מצליח לעבוד עלינו... עד שמגיע השיר הבא. ''Used to love her'' הוא מין בדיחה בתור שיר, שמדבר בעיקר על להרוג ולקבור מישהי שמציקה לך יותר מדי. כאילו בכוונה הוא מגיע ישר אחרי ''Patience'', בשביל שאנשים לא יחשבו חס וחלילה שגאנז הפכו ללהקת כוסיות. לאחר מכן מגיע הביצוע הסמי-אקוסטי לשיר ''You're crazy'' מתוך האלבום הראשון שלהם. ההשפעות הבלוזיות ניכרות היטב, וסלאש מוכיח שלמרות שהוא נולד באנגליה הקרה, האצבעות שלו נולדו במורד המיסיסיפי.


אקסל רוז צורח להנאתו



ואז מגיע השיר האחרון, ''One in a million'', שגם הוא מתחיל בשריקה. וכאן אקסל מתפרע עד הסוף עם המילים: הוא מלכלך על כולם, אף אחד לא יוצא נקי. הוא שונא את הניגרז וגם את המשטרה. הוא שונא את היהודים וגם את ההומואים. הוא שונא את המהגרים שמגיעים לארה''ב, בקושי מבינים אנגלית וכבר מתייחסים אליו כמו לטראש. אבל לדעתי אקסל הוא לא באמת גזען נבער כמו שהוא נשמע. השנאה שלו מגיעה ממקום של פחד ורגשי נחיתות. הוא מפחד מהמשטרה שמציקה לו ומהומואים שירצו לאנוס אותו, הוא מרגיש רגשי נחיתות מול מהגרים מקוריאה שרק הגיעו לאמריקה וכבר יש להם חנות מכולת ולו יש בקושי כסף לסיגריות. הוא בסך הכל עוד נער מעיירה קטנה שמגיע לעיר הגדולה ומפחד מכל מה שהוא רואה - אז הוא מתחיל לשנוא. כמו שהוא עצמו מודה בבית השלישי:
“Radicals and Racists
Don't point your finger at me
I'm a small town white boy
Just tryin' to make ends meet”


אז מי אתה בעצם, אקסל רוז? האם אתה האדם הרגיש, האוהב והסבלני של ''Patience'', או שאתה שונא הנשים של ''Used to love her'', או אולי אתה זה שמחפש אהבה במקום שאין (''You're crazy''), או שאתה בכלל מיזנתרופ יהיר, מתנשא, שונא מיעוטים והומופוב (''One in a million'')? אני חושב שהתשובה נמצאת בשם של הדיסק: Lies. כי הכל שקרים, שקרים, שקרים - לעולם לא נדע מיהו אקסל רוז האמיתי. וזה כל הקסם.
שתף
אלבומים קשורים:
guns n roses :: appetite for destruction ||| guns n roses :: the spaghetti incident? |||

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Hair Metal | Heavy Metal | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©