מוסיקה טובה, בדומה לאמנויות אחרות, נופלת לאחת משתי קטגוריות: כזו שמציעה חוויה חדשנית, נועזת, אוונגרדית, ויש בה כדי לזעזע את אמות הספים של המאזין או הצופה; או לחלופין כזו שמרנית יותר, הפוסעת בדרכים בטוחות ובמשעולים ידועים מראש, אך עושה זאת בכישרון, במקצועיות, בטעם טוב ובאהבה. תקליט הבכורה של Rachael Gordon,
The Coming of Spring, איננו מתיימר להיכלל תחת הקטגוריה הראשונה, אך, למרבה הצער, גם איננו משכנע מספיק כדי להיכלל תחת הקטגוריה השנייה.
האלבום בנוי על תזמור סטנדרטי של מוסיקת רוק המולבש על לחני פופ קלים, א-לה
קול, מוריסט, לאבין ושאר מרעין בישין. הרצועות מתאפיינות בנטייה טורדנית לרפטטיביות מילולית ומוסיקלית (''Ariel'', ''Where Are You Tonight'') יחד עם חוסר מקוריות מכעיס והתאבנות אמנותית. רובן נשמעות כמו יצירות שדופות, החוזרות על עצמן שוב ושוב בווריאציות מוסיקליות שונות, מה שמשווה לאלבום תחושה של קפיאה על השמרים והעדר משב אוויר רענן, שיפיח בו רוח חיים.
קולה של גורדון נעים אמנם להאזנה, אך חסר כל גיוון או ייחוד, ועוד גרוע מזה - אטום ולא נוגע. מילותיה נזרקות אל חלל האוויר בלי להותיר קורטוב השפעה או שמץ של השראה. נדמה כי היא שרה מילים חלולות, כאלה שלא נילושו בלבה לכדי מארג של קיום – תופעה מצערת שניתן לקשור, אולי, בעובדה כי היא אינה חתומה על אף אחד מארבעה-עשר הטקסטים באלבום. נקודת החולשה הקולית שלה היא, אפוא, הרבה מעבר לחד הממדיות שבקולה או המוגבלות הטכנית שלה כזמרת, והיא נובעת בעיקר מחוסר העומק הרגשי והעדר המעורבות האישית שמציע קולה.
על הטקסטים המקוריים אחראים A.J Croce, Bart Mendoza, Ray Brandes ואחרים, שבנוסף לכתיבה מלווים את גורדון גם מוסיקלית. מרבית הטקסטים פשוטים, כמעט שמרניים, עונים תמיד למבנה הנורמטיבי של ''בית-פזמון-בית'' ואינם מפתיעים במקוריות גדולה או באיזה שהוא סוג של אמירה אישית (''Dresden Station'', ''The Farewell Song''). אף אחד מהם אינו מרטיט-לב או מעורר מחשבה עמוקה, אך כמה מהם בהירים וצלולים מספיק כדי לעשות בכל זאת חסד עם גורדון (''Dream Away'').
קים באוור? לא, גורדון
משולבות גם כמה גרסאות כיסוי בניסיון מיותר ולא מוצלח לחלוק כבוד להשפעות הסבנטיז שעיצבו את החזון המוסיקלי של גורדון, בין השאר ביצוע שאינו מחדש דבר ל-''Hearts Will Be Broken'' של The Records, גרסה אנאלית ללהיט של Badfinger (פרי עטו של פול מקארתני), ''Come and Get It'' וקאבר אנמי במיוחד ל–''You Got It'' של The Babys. בתחנות אלה היא מזכירה מאוד את
שריל קרואו – פרסונה נוספת שרכבה גם כן בחוסר חינניות לאורך מרבית הקריירה שלה על רוק-סבנטיז.
במישור החיובי, הלהקה, גם אם שמרנית ושבלונית, מאוד מקצועית ומהוקצעת ומנגנת בתיאום מדויק ובהרמוניה מרשימה. גורדון רושמת לזכותה גם כמה תוצאות ראויות, הבולטות שבהן הן הרצועה היפה ''Dream Away'', בה היא מתארת חלום בהקיץ כפתרון זמני (ועם זאת מפתה) לבריחה ממציאות מעיקה, ובלדת האהבה המרירה-מתוקה ''I Know You're In Love Again'' בה היא שרה ברכות:
''I know you're in love again
But why you had to be so happy
Without me in your life''
The Coming of Spring הוא תקליט בינוני להחריד, יליד-ביניים, שחושף בקעים קשים בבחירת החומרים, ביכולת ההגשה וברמת הביצוע. גורדון לעולם לא מטרידה או מעלה גרה בצורה בוטה בדומה לעמיתותיה שצוינו לעיל, אבל לאור התוצאה הסופית זו אך בקושי נחמה.
