הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
the blue nile :: peace at last
warner bros., 1996    [אלבום]
אלבומם השלישי של השלישייה הסקוטית הוקלט במשך שש שנים רצופות והביא לכלל שלמות את הכוונה הרוחנית והיכולת הטכנית שלהם. מכיוון שאמנות, ברגעיה הנשגבים ביותר, היא סקס + דת = אופיום להמונים, ''שלווה סוף סוף'' היא יצירת אמנות דתית במובן העמוק ביותר. היא מספקת נחמה.
מאת: בועז כהן בתאריך 24/11/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
the fall
the
unutterable
titan
elevator
various
artists

step right up
the white
stripes

elephant
bright eyes
i'm wide
awake it's
morning
pj harvey
to bring you
my love
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 9    דירוג הגולשים: 9 (1 מדרגים)

סוף, שלווה, סוף.
רוצים גם?
גלזגו. עיר תעשיה במערב סקוטלנד, העיר השניה בגודלה בבריטניה, אחרי לונדון. תעשיית הברזל והפלדה מעסיקה 200 אלף פועלים. יש בה אזורי יוקרה, אבל שכונות העוני של העיר הן הגרועות שבבריטניה. אוניברסיטת גלזגו נוסדה ב-1450. 530 שנה אחר-כך, ב-1980, נפגשו באחת הקפיטריות חברי בלו נייל. פול ביוקנן, גיטריסט וזמר, היה סטודנט לספרות אנגלית. פול מור, הקלידן, למד אלקטרוניקה. רוברט בל, הבאסיסט, מתמטיקה.

1983. ביוקנן, מור ובל הקליטו שבעה קטעים ואת שם ההרכב לקח ביוקנן, שעבד בספריה הציבורית הגדולה של גלזגו, מספרו של העיתונאי האוסטרלי אלן מורהד ''הנילוס הכחול'' – וזאת מפני שמורהד (1910-1983) נפטר בדיוק באותו שבוע בו הסתיימו ההקלטות.
חבר שלהם, שעבד בחברת ''לין'' המתמחה בייצור ציוד למוזיקה, ביקש מהם רשות להשתמש בקלטת להדגמה בחנויות כלי נגינה. מנהל ב''וירג'ין'', שנכנס במקרה לחנות, שמע, הסתקרן והתאהב. כך יצא לאור האלבום הראשון של בלו נייל, A walk across the rooftops.

הליכה לאורך הגגות, האלבום, זכה לאחת העטיפות היפות ביותר בתולדות המוזיקה הפופולרית. הבלו נייל מצולמים בלילה חורפי, ברחוב ריק ליד כניסה לכנסייה, מתבוננים תחת אור כחלחל בחלון ראווה של חנות נטושה. אלקטרוני ומלנכולי, מוזר ומופנם, ללא רעמי באס-תופים, רחוק מהקו ששלט אז ברוק הקלטי. סימפל מיינדס ויו 2 ניסו והצליחו להיות גדולים מהחיים, לנפח את הצליל ולהגדיל את הרושם וקהל המטרה. בלו נייל רצו את ההיפך. להישאר מעט אלמונים. להגיע אל האנשים בשקט, בהתגנבות מאחור, בלי צלצולי יחסי ציבור, בלי שערוריות, בלי פוזות שמצטלמות טוב בעיתונים.

1989. כמו המוזיקה שלהם, כך גם קצב העבודה. איטי. מהורהר. שש שנים חלפו בין ''הליכה לאורך הגגות'' ועד Hats, האלבום השני. גם הוא בלי שום יחצ''נות. ''אין דבר מתיש יותר מלהסביר למישהו את המוזיקה שלך'', אמר ביוקנן לג'ון פיל זצ''ל בתוכניתו המיתולוגית בבי.בי.סי. ''בייחוד כשאתה משתדל לשמור על צניעות, אין דבר מתיש יותר. אמן פופ, שרוצה שיידעו עליו, לא יכול להרשות לעצמו נאמנות לעקרונות הצניעות שמנחים אותי ואת חבריי ללהקה''. ''כובעים'' נמכר לא רע, יחסית. בסוף אותה שנה, בניו יורק, כל שש ההופעות של השלישיה היו מלאות עד אפס מקום בתלמידי קולג'ים.


באמונה שלמה.



מצב החסד. שבע שנים חלפו, בלו נייל חזרו עם Peace at last. עטיפה מדהימה, שוב, עם אותן מקלדות אלקטרוניות אבל גם עם גיטרות אקוסטיות וחשמליות, עגולות ודומיננטיות, הצדעה לסול השחור (''Happiness'', הקטע הפותח, נעזר במקהלת כנסיה) וגם באסים פועמים ותופים חיים (''Tomorrow morning'', קטע מספר 2, מתפתח משיר נוגה לכמעט הימנון בסופו). בעצם, ''שלווה סוף סוף'' הוא מעין מפגש בין פרנק סינטרה לבין בריאן אינו במרתף בירה סקוטי, ב-3 לפנות בוקר. ביוקנן חם, ישיר, מרגש, אחד האמנים הבודדים שאני מכיר שמסוגלים להישמע בו-זמנית גם מאוד פשוט וגם מאוד מאוד אינטילגנטי.
ב''שלווה, סוף סוף'' יש קו מואר ושלם יותר משני האלבומים שקדמו לו. שיר מספר 5, ''Body and soul'', עוסק במודע בכוחה של הרוח האנושית לנצח את חולשתו של הבשר. הכאב העמוק והבדידות הנואשת של ''כובעים'' ו''הליכה לאורך הגגות'' זוכים למעין השלמה בוגרת, מפוכחת – ו''Holy love'' הם שרים ברצועה מספר 6. לקראת סגירתו של האלבום הם מבצעים פארפרזה על ''God bless the child'' – והפניה היא אל הילד עצמו: ''God bless you, kid'' – שר ביוקנן. אהבת האדם וערכי ההומניזם הצרוף של בלו נייל מגיעים לשיאם.

''מצב החסד'' – כפי שמגדיר אותו הסופר הספרדי אורטגה אי גאסט - הוא ''הרגע המיסטי או הארוטי שבו מאבדים החיים את משקלם המעיק ואת כל הקושי שבהם''. זה קורה בזמן זיון מסעיר של התאהבות וזה קורה בזמן תפילה. מכיוון שאמנות, ברגעיה הנשגבים ביותר, היא סקס + דת = אופיום להמונים, ''שלווה סוף סוף'' הוא יצירת אמנות דתית במובן העמוק ביותר. היא מספקת נחמה. אם הייתי איש עשיר, הייתי רוכש אלפי עותקים מהאלבום הזה ומחלק אותו ברחובות לאנשים תוהים, תועים ואבודים.
שתף
אלבומים קשורים:
talk talk :: laughing stock |||

אמנים קשורים:
talk talk || 

סגנונות נוספים:
Ambient | Pop/Rock | Alternative Rock | Folk Rock | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©