הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
john martyn :: solid air
island, 1973    [אלבום]
קולו של מרטין כואב ומחלחל לך לתוך העור, כמו מחטים שבהם כבר התנסה מרטין לפני כן. פעמים מעטות אתה נתפס עם המכנסיים למטה כשאתה מאזין למוזיקה, כתוצאה מזה שאתה שומע אמת טהורה שנבעטת לך לתוך הפנים כמו כדורגל מנופח עד תום. זה יגרום לך לדמוע אבל לא מצער, זו תגובה של המוח לשוק שכזה.
מאת: יאיר יונה בתאריך 12/12/04

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
pearl jam
riot act
gene
olympian
imperial teen
seasick
boy kill boy
civilian
the unicorns
who will cut
our hair when
we're gone?
my morning
jacket

z
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 10    דירוג הגולשים: 5.8 (4 מדרגים)

אוויר לנשימה
רוצים גם?
תודה לאלוהים על המצאת Google. חיפוש במנוע החיפוש אחר המושג ''Air'', העלה מספר פירושים:
''תערובת של גזים, במיוחד חמצן, הדרושים לנשימה''.
''רוח קלילה (בדרך כלל מרעננת)''.
''טבע ייחודי אך לא מוחשי המקיף את האדם''.
אותו מנוע חיפוש, לא מצא הגדרה מילונית למושג ''Solid Air''. המושג הזה הוא אינו מושג רווח, זוהי המצאה פרטית של אדם פרטי ששמו ג`ון מרטין. תערובת הסגנונות המוזיקליים, טבולים באווירת צ`יל אאוט מפרקת חושים ומרגיעה עצבי יום-יום, והאווירה הייחודית אך לא-מוחשית המקיפה את המאזין - הם אלה שהופכים את האלבום Solid Air לפנינה נסתרת בתוך צדף שקשה לפתוח אותו, אבל כזו שניתן להסתכל עליה מבעד לחריץ קטן שמזמין ומזין את הסקרנות הרעבה שלך לנסות לגעת בה, מבלי באמת לגעת ולהבין.

באוויר מוצק, התערובות עדיין קיימות וגם הרוח עדיין שם. הרעננות מעלה ריחות של ים בלילה על החול של חוף דור עם ניצה, אבל האוויר אינו מפוזר - הוא שומר על אמירה ברורה ומעורפלת כאחד - אבל זוהי האמירה. בעידן פוסט מודרניסטי יקראו לזה ''העדר הפוזה היא הפוזה'' או משהו כזה.

מרטין הגיע מסקוטלנד ללונדון ונחת הישר לסצנת הפולק של הסוהו הלונדוני, תוך שעיקר הפעולה שלו - כמו קולגות אחרות בתחום, התרכז ב-מועדון ה-נחשב של ה-סוהו, הלא הוא ''Les Cousin'' . שם פגש מרטין את ברט יאנש, Al Stewart, Ralph MCtell, אז עוד שמות עלומים, כולם מתחקים אחרי אבי הסצנה - Davy Graham, שיכולת הגיטרה שלו (ובראשה ''המצאת'' כיוון גיטרה אלטרנטיבי משלו, שיפתח את יכולת ההלחנה לכיוונים חדשים ומרגשים) תוזכר כמשפיעה בכל מאמר שיעסוק בהתפתחות הפולק באנגליה מראשית-אמצע שנות השישים.

מרטין נתפס ברשתם של חברת איילנד, שהוציאו את תקליטו הראשון, London Conversation, ואחריו בא ממשיכו, The Tumbler, שהפיק אל סטיוארט. בתקליטו השני מרטין החל לנוע לכיוון הג`אז. זו התקדמות שהפכה ניכרת יותר ויותר לאורך הקריירה שלו.

בשלב מסוים, ולאחר שני אלבומים נוספים, פגש מרטין את בוורלי קוטנר, שלימים הפכה אשתו ושותפתו המוזיקלית לשני אלבומיו הבאים, והם שכרו את שירותיו של דני ת`ומפסון (להלן - הקונטרה-בסיסט הכי עסוק בעולם הפולק הבריטי: ניק דרייק, Pentangle) שהפך להיות החצי השלישי של ג`ון מרטין. מרטין ובוורלי נטשו את לונדון לעיירת חוף בשם Hastings, שם הקימו בית, הולידו ילדה יחד וג`ון אימץ את ווסלי, בנה בן השנתיים מנישואיה הקודמים של בוורלי. בתקופה שעברה בינתיים, מרטין השכיל לשכלל את קולו ולהגיע לעומקים גדולים ועוצמות חזקות, וקולו הפך יותר ויותר שחור. יש להם, לסקוטים, את זה, שכן להקה סקוטית נוספת - The Average White Band, תזכר כלהקת לבנבנים שעשו פאנק שחור יותר ממשחת נעליים של Kiwi


ג'ון מרטין צ'ילינג אאוט

.

בשלב הזה שוב משכלל מרטין את עצמו ומגלה את אפקט ה-''Echoplex''. זהו אפקט לגיטרה שהפך את הנגינה שלו על פיה, כי הוא איפשר למרטין להקליט צירוף מוזיקלי מסוים על האפקט הזה, צירוף שנוגן שוב ושוב על סליל, תוך שמרטין מתפנה לנגן עוד רבדים על מה שמנוגן ברקע. השימוש באפקט הזה סייע למרטין להרחיב את הקומפוזיציה שלו למקומות שלא היה יכול להגיע ללא עזרת האפקט.

האלבום החמישי של מרטין, Bless The Weather, שיצא בשנת 1971, כבר הציג את מרטין אחרי שלב חיפושים שהצריך ארבעה אלבומים קודמים וטובים כשלעצמם, שדרכם בישל מרטין בקדרת פח גדולה את כל הרקעים השונים שלו. מרטין פחות או יותר הגדיר לעצמו ולעולם את השילוב הקטלני של הקוליות הבלוז-ג`אזיסטית ( שילוב שהושפע מפרד ניל, שעשה את זה עוד באמצע שנות השישים בסצנת הפולק של ניו יורק והשפיע על פולקיסטים רבים אחרים), יחד עם השפעות הבלוז של סקיפ ג`יימס, לו הקשיב מרטין בשכונה יחד עם פולק מסורתי - והכל ביחד בשילוב מהדהד בתוך מערה, תודות לאפקט המפורסם. באלבום הזה התגלה שיתוף הפעולה המעולה בין ת`ומפסון למרטין, שיתוף שאיפשר את כתיבת האלבום באולפן תוך כדי הקלטתו, לאחר שחברת התקליטים לחצה על שחרור אלבום מהיר. התוצר, אגב, עומד בתחרות יפה עם ''אוויר מוצק'' על תואר אלבומו הטוב של מרטין.

ת`ומפסון ומרטין הפכו להיות חברי נפש בשלב הזה, ואחרי שיתוף הפעולה שהוכיח את עצמו באלבום הזה, הם המשיכו ביחד לעבוד על האלבום הבא. קולו של מרטין הלך והתעבה, השחיר והתחזק והחל לחרוץ את הוויניל יותר ויותר עמוק, המחט נדדה דרך ארוכה על הוויניל - למעלה ולמטה, יחד עם הגיטרה של מרטין שהתעופפה ימינה ושמאלה, ויחד עם איש קטן שעומד בתחנת רכבת באופק - נוצר לנו עולם תלת מימדי של צלילים. הרחבת ההשפעות השונות על מרטין, יכולתו בגיטרה, השימוש באפקט, השימוש בקול שלו ככלי נוסף, יחד עם הנוכחות של ת`ומפסון על הבס וחברים נוספים אחרים - הובילו ליצירת יצירה מושלמת, מגוונת מאד אך יחד עם זאת שלמה ובעלת חזות אחידה, שלשמה נתכנסו כאן היום - Solid Air .

''אני מכיר אותך, אוהב אותך, אהיה החבר שלך ואלך אחרייך, בכל מקום, גם דרך אוויר מוצק''

בשנת 1972 יצא אלבומו השלישי והאחרון של ניק דרייק - Pink Moon. האלבום היה מעין נשיקת מוות של ניק דרייק מהעולם, אלבום של דרייק וגיטרה פחות או יותר, שהוקלט ביומיים ונחשב לאלבומו העצוב ביותר, אחרי שהאחרון לא הצליח לקבל את ההכרה הציבורית בצורה שווה להערכה האמנותית הרחבה לה זכו שני האלבומים הקודמים. מרטין היה חבר קרוב מאד של דרייק וראה את התהליך שעובר עליו, תהליך של נפילה לתוך דכאון אמיתי, קליני ובלתי מתפשר, שההיסטוריה תפרש לימים כפואטית, מעוררת השראה ובמקום מסוים - קוסמת. דכאונו של דרייק הוביל את מרטין לכתוב עליו את שיר הנושא של האלבום Solid Air. שנה אחרי צאת האלבום, דרייק נפטר לאחר מנת יתר של כדורים.

קולו של מרטין כואב ומחלחל לך לתוך העור, כמו מחטים שבהם כבר התנסה מרטין לפני כן. פעמים מעטות אתה נתפס עם המכנסיים למטה כשאתה מאזין למוזיקה, כתוצאה מזה שאתה שומע אמת טהורה שנבעטת לך לתוך הפנים כמו כדורגל מנופח עד תום. זה יגרום לך לדמוע אבל לא מצער, זו תגובה של המוח לשוק שכזה. זה רגע כזה. לשים את שיר הפתיחה ולעצום עיניים, ואתה מרגיש את זה. השיר הוא בלדה ג`אזית, התוצר של רומן מתמשך שהתחיל באלבום הקודם ונמשך לתוך תהליך עבודה משותף ומגיע לפיצוץ בשיר הזה, עם ת`ומפסון. ת`ומפסון פותח את השיר עם החלקה על הקונטרה בס, תענוג לאוזניים.



מרטין שר (אם אפשר לקרא לזה שירה), הוא בולע את המלים ומחבר אותן לכדי קו מלודי, עד שלעיתים קצת קשה להבחין במלים המדוייקות, אבל הגיית המלים והצ`יל אאוט ששוכן בשיר הזה והפסנתר החשמלי המרטיט של ג`ון בונדריק (ראביט) מבשרים כבר בתחילת האלבום על מרטין חדש, על מרטין שמפלרטט עם הג`אזיות וסוגר את הדלת על זמר פולק מהסוהו.

כאשר עברו מרטין ואשתו מלונדון ל-Hastings, מרטין נאלץ לקחת את הרכבת מלונדון חזרה הביתה, הרכבת האחרונה הייתה מגיעה להאסטינגס עם בוקר. כשהוא היה מציץ מחלון הקרון, הדבר הראשון שנקלע לעיניו בכניסה לעיירה זה הבית שלו, שנמצא בדיוק מאחורי הגבעה. בהשראת המראה הוא כתב את ''Over The Hill”.

ג`ון מרטין חוזר הביתה. חוזר לבית עם בוורלי, חוזר לשורשים המוזיקליים שלו. אחרי שפלירטט עם ת`ומפסון והצ`יל-אאוט-ג`אז ממש לפני חמש דקות ו-46 שניות, מרטין משחרר את הלחץ שנוצר ואת המלנכוליה הפואטית והקוסמת שהוקדשה לדרייק עם שיר פולק לפי ההגדרה בספר שירי הפולק. וכמו שנכנס השיר, ככה הוא נעלם לך בלי שהרגשת, כמו רכבת שהגיעה לתחנה שלך בזמן השפלת עינייך להסתכל בשעון ולחטט בתיק. כשתרים את הראש, תגלה שפספסת את פתיחת הדלתות והרכבת כבר ממשיכה ואתה עדיין עליה.
אחד, ריצ`ארד תומפסון, מנגן מנדולינה.

כאן מגיע השיר האהוב עלי ביותר באלבום - ''Don’t Want To Know''. מרטין מסתכל מול עיניו ורואה עולם שמפתח רוע, תאוות בצע, זיוף וכל יתר תכונות הרוע שלמדנו לקבל כשגרה. פה הוא משכיל לקחת את הפולק של השיר הקודם יחד עם הצ`יל-אאוט-ג`אז של השיר הראשון, לשלב ביניהם יחד ופתאום באמצע לשלב תופי גרוב מצוינים של דייב מאתקס (מהפיירפורט קונבנשן) והווורליצר המחרמן של ג`ון ראביט וביחד לפתוח עוד נישה לאלבום. השיר מביא לכדי ביטוי את סגנון הפריטה המיוחד של מרטין, צביטת מיתרים ומיד אחרי זה הקשה עליהם, מה שמכניס לו קצב תוך כדי נגינה גם כשאין תופים.

''I’d Rather Be The Devil'' הוא שיר בלוז ישן של סקיפ ג`יימס שגם חודש ע''י אבי הפולק הבריטי המחודש - דיווי גרהאם. נו נו, הבלוזיסט, מה יש לו בחיים? שדה כותנה? מרפסת במיסיסיפי? שקיעה אדומה? כסא נדנדה? אהובה שעזבה? הבלוזיסט צריך לבחור אחד מהנושאים האלה, לחזור על אותם המשפטים ויש לך אחלה של יציאת בלוז. זה, כמובן, לא מוריד מערכו של הבלוז. מרטין לקח את שיר הבלוז הזה ועשה ממנו שיר של ג`ון מרטין.

השימוש המושכל והלא ייאמן שלו באפקט האקופלקס מאפשר למרטין להשמע כמו חמש מאות גיטרות שונות באותו הזמן. האגדה מספרת שפיל קולינס ניגן פה בתופים, אבל מעולם לא קיבל קרדיטים. שימו לב במיוחד לאחר 3:20 דקות, לפטפוט בין הגיטרה המתפזרת של מרטין לדני ת`ומפסון, ההבנה ביניהם מפעימה, כמעט טלפתית. זה באמת אחד החלקים באלבום שאם לא עצמת עיניים עד אליו - זה הזמן לצלול. שנורקל ומד חמצן ואודרוב - למים. ככל שמתקדם הקטע, זה הופך יותר ויותר פסיכדלי ומרשים.

הקול של מרטין חזק וחורק, הוא שר כאילו שמו את הגרון שלו על פומפיה עם חורים מאד דקים, והקול שלו גומר אותך במקום. ומבלי ששמת לב, הקטע מסתיים בנגינה של ת`ומפסון ומשתלב לתוך הקטע הבא, ''Go Down Easy''. ת`ומפסון עדיין מנגן כאילו לא הפסיק מקודם, מרטין בינתיים כיבה את האפקט שלו והחליף גיטרה. הוא שלף ממחטה כדי לנגב את המצח שלו מאגלי הזעה של בלוזיסט שמן במיסיסיפי, הסתכל על ת`ומפסון ודפק לו חצי חיוך. האחרון החזיר מבט של ''נו נו, יאללה, תפוס גיטרה ושב לנגן''. מרטין, ממושמע, ישב לנגן בלדת פולק-ג`אז, ומרח את המילים לחלוטין. הוא שר את שורת הכותרת, ''Go Down Eassssyyyyyyyyyyy”, שיר אהבה מקסים.

ב-''Dreams By The Sea'', השיר הכי רועש בדיסק לצד ''I’d Rather Be The Devil'', מרטין שוב מקפיץ את הקצב למעלה, שוב חורך בגרונו והפעם זה הופך להיות שיר fאנק עם תופים וסקסופון שנותנים בראש.

עוד שיר מקסים במיוחד באלבום, ובו שוב מרטין מרגיע את הקצב הוא ''May You Never'', שכתב מרטין לבנו המאומץ החדש. ''הלוואי ולעולם לא תאבד את מזגך אם תקלע לקטטה, הלוואי ולעולם לא תאבד את האשה שלך בלילה אחד''. ג`ון ווד, שהקליט את האלבום, סיפר שבסוף ההקלטות מרטין לא היה מרוצה מאף אחד מהטייקים של השיר הזה. בשעה 2:00 בלילה, כמה שעות לפני שהיו צריכים לצאת לניו יורק למסור את המאסטרים לאולפני המאסטרינג, הציע ווד למרטין לנסות שוב להקליט את השיר. מרטין נכנס לחדר, הזיז את הכסא לפינה, ישב מכווץ וניגן את השיר בטייק אחד. אווירת הלילה, סיום היום, כשאתה חוזר הביתה ושומע לא-גלגל''צ באוטו, נכנסה לשיר הזה ובגדול. הטייק הזה, יחד עם שאר השירים, תוך כמה שעות היו על מטוס לניו יורק.



ואי אפשר בלי קצת בוסה-נובה, נכון? גם את זה מרטין מפליא לספק עם ''Ma In The Station'', שוב מרטין חוזר לפלרטט עם ג`אזיות קולית שלא מהעולם הזה, ובפזמון הוא מתחזק את הקול שלו במה-שזה-לא-יהיה-שם-שמחזק-לו-את-הקול ועם התופים מתפרץ לפזמון ואחר כך נרגע.

האלבום המקורי נסגר עם ''Easy Blues'', שבו מרטין מלהטט עם הגיטרה ועם ת`ומפסון, וכשמו כן הוא - הוא שיר בלוז סטנדרטי שזוכה לפרשנות הג`ון מרטינית שלו בעזרת יכולת גיטרה וקול שכבר למדנו להסתגל אליה. למעשה יש פה עוד שיר - ''The Gentle Blues'', שנשמע כמו שיר אחר, מתקשר לאיזי בלוז, אבל לא זוכה לקרדיט משלו ברשימת השירים. בגרסת הרימאסטר של הדיסק (שיצא ב-24 ביט) יש בונוס של ביצוע חי ל-''I’d Rather Be The Devil'', בו מרטין מצליח לרגש את גרסת הסטודיו המסעירה גם ככה.

אם אדרש לתאר במילה אחת את האלבום הזה, כנראה שאסכים עם הגדרתה של בת` אורטון ואתארו כ''סקסי''. אם אדרש לתאר מתי הכי ''נכון'' לשמוע אותו, אני אבחר לשמוע אותו במהלך זיון רגוע, או בלילה לפני שהולכים לישון והראש על הכרית והעיניים עצומות אבל בוהות באפלה והמוח מתפזר לכל מקום שאפשר, או אחרי שחוזרים מהים ואחרי המקלחת הטובה הזו שמורידה ממך את החול ומעמיסה עלייך את העייפות. קוראי מגזין ה-Q בחרו באלבום הזה כאחד מאלבומי הצ`יל אאוט הטובים ביותר של כל הזמנים (בעוד אחת מהרשימות האין סופיות הללו, ראה ערך ניק הורנבי). לא פלא, אם כך, שרואים בסרט ''24 Hours Party People'' את הסצנה בה מתגלגל לו ג`וינט לצלילי ג`ון מרטין. גם זו אווירה טובה לשמוע את האלבום.

אי אפשר לשייך את האלבום הזה לשום ז`אנר ספציפי, כי הוא קבע ז`אנר חדש שלא יחזור בשום מקום שוב. העירבוב הבלתי אפשרי והאפשרי בהחלט של הפולק עם הג`אז והבלוז תוקעים סיכה שעל ראשה כתוב ג`ון מרטין בכל רשימות ''מבשרי בשורה חדשים'' או ''ממציאים''.

ולמרות שנראה שכל שיר באלבום משויך סגנונית למקום אחר ועוסק בנושאים אחרים - מכמיהה הביתה, לדאגה לחבר, לפרנויות של סמים - הרי שבהאזנה רציפה יש קשר בין השירים, בחירת הסדר שלהם איננה מקרית והיא משמשת פלפטורמה למשחק הג`אגלינג שעושה מרטין למאזין כשהוא לוקח אותו פעם לפולק ופעם לרוק, פעם ימינה ופעם שמאלה, פעם ג`אז ופעם בלוז, פעם למעלה ופעם למטה, ממש כמו הגיטרה שלו שמזכירה משחק ''שובר קירות'' על מחשבי איי.בי.אם XT ישנים.

''Solid Air'' הוא אחד מאותם אלבומים שישארו תמיד רלוונטיים, אין להם סאונד או קונספט משוייכי-זמן או מקום. בדומה לרגע בו מרטין יחבר את הגיטרה לאפקט וידליק אותו והצלילים ירחפו לכל המקומות באוויר הלא מוצק שמקיף אותנו, ככה יקרה גם לכם בשנייה שתשלפו את האלבום מהמדף ותנגנו אותו, הוא לא יעזוב אתכם שלושה ימים. הוא ילך ימינה ושמאלה ולמעלה ולמטה עד שתזכרו לכבות את האפקט שלכם ואז הוא ידעך לאט לאט לאט החוצה.
עד הפעם הבאה.

שתף
אלבומים קשורים:
skip james :: blues from the delta ||| nick drake :: pink moon ||| bert jansch :: bert jansch |||

אמנים קשורים:
nick drake || skip james || bert jansch || 

סגנונות נוספים:

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©