הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מתוך: Rock
dar williams :: mortal city
Razor & Tie, 1996    [אלבום]
התקליט הזה מורכב מכל מה שאני שונאת - זמרת עם קול נפלא, שיודעת שהוא נפלא ולכן היא בטוחה שגם אם היא תכתוב על בחורים ותלווה אותה רק גיטרה אקוסטית ואולי איזה מקצב תופים אקראי זה יעבוד לה. אמרתי לעצמי שהיא בכיינית, שהיא מעצבנת אותי, ושהיא לבטח בלונדינית. על הבלונדינית צדקתי, על כל השאר אני לא רוצה לומר שטעיתי, אבל זה סתם כי אני לא אוהבת להודות בטעויות
מאת: אור גת בתאריך 12/03/05

קישוריקו
שתף

עוד מאותו סיגנון
derek
sherinian

black utopia
yehuda
ledgley

the quiz
the flower
kings

paradox hotel
godspeed you
black
emperor!

F♯
A♯
infinity
big business
here come the
waterworks
tomahawk
anonymous
חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

דירוג המבקר: 8    דירוג הגולשים: 8 (1 מדרגים)

מקרה אישה
רוצים גם?
וידוי - אני שונאת בחורות. על השילוב של זמרת וגיטרה אני עושה פרצופים שגורמים לכל מי שסביבי לקרוא לי סנובית מגעילה. כן, יש לי את הפיונה אפל או פי-ג'יי הארווי האקראית באוסף הדיסקים, ועדיין כשאני שמה אוזניות לרוב אני רוצה שגבר ילחש או יצעק לי באוזניים. זה לא חוק, ואני לא אפסול מוזיקה על דבר קטן שכזה, אבל זו העדפתי האישית וצריך הרבה כדי לגרום לי להתאהב בבחורה. זו הסיבה שכשחברה דחפה לי את Dar Williams ליד, מיד הייתי כפוית טובה ואמרתי ''עזבי, לא צריך, אין לי כוח''. הדיסק שכב על המדף שלי במשך כחודש, עד שנסעתי לטייל לכמה שבועות, והשותף שלי לדירה שהקשיב לה בכל רגע שאני לא הייתי בבית אמר לי לקחת אותה איתי, אמר שאולי באיזו רכבת זה יפול עליי.

כן, בהתחלה הייתי שקועה בגישת הראש הקטן שלי ושנאתי את הדיסק הזה כל כך. אמרתי לעצמי שהיא בכיינית, שהיא מעצבנת אותי, ושהיא לבטח בלונדינית. על הבלונדינית צדקתי, על כל השאר אני לא רוצה לומר שטעיתי, אבל זה סתם כי אני לא אוהבת להודות בטעויות. יום אחד החלטתי לשים את הדיסק בדיסקמן ולפסול אותו סופית, אבל התכנית הזו לא התממשה. זה התחיל מהשיר הראשון - כאילו היא הכירה אותי היא שרה ''I will not be afraid of women'' ואני חייכתי לעצמי. זה שיר פופי, קופצני ונהדר ולרגע חשבתי שאני אתן לדיסק הזה צ'אנס. השיר הבא עצבן אותי והתחלתי להעביר שירים, בניסיון למצוא עוד מקום שבו אני יכולה להישאר. הגעתי עד לשיר העשירי. השיר העשירי הוא ממתק עטוף, הוא נקרא ''Southern California Wants to be Western New York'' והוא מצחיק וזורם נפלא עם גיטרה קלאסית והקול הזה שלה, שממלא לי את הלב ופורש את החיוך שלי כשהיא שרה על כמה קליפורניה רוצה לנסות לרגע להיות ניו יורק, עם דיינרים שבהם לקפה יש טעם של דלק ועל סטודנטים שמכינים קפה בתחתונים ארוכים.

כל התקליט הזה כאילו נכתב ונעשה לאנשים שחיים במקום אחר כל כך. הבדיחות הקטנות על ארה''ב, כמו שיר שלם על שתי פאגאניות שמעבירות את ארוחת הערב של חג המולד אצל דודה הנוצרי של אחת מהן, ומתארות כמה הפאגאנים מוצאים קסם בכל דבר; או סיפור על קבוצות פוליטיות בקולג' אמריקאי. כשעוד הייתי בשלב ה''לפסול'', טענתי לעצמי שזה מעצבן ומגוחך. אחרי שהתחלתי להתאהב ראיתי את כל השירים הכל כך אישיים האלו כערימה של סיפורים. כמו ספר שהולחן. השיר האחרון, ששובר לי את הלב בכל פעם מחדש, הוא הדוגמא המושלמת - פסנתר, דאר חצי שרה חצי לוחשת על בחורה שעברה לעיר חדשה, והחשמל בעיר לא עובד דווקא בלילה חורפי שבו בחור היה צריך לבוא אליה לארוחת ערב. היא מתארת איך הם אוכלים פסטה ומנסים שלא לשפוך רוטב על השמיכות שהם התעטפו בהן. הסיפור-שיר הזה היה נקודת השבירה שלי. אחרי כמה האזנות שלו חזרתי אחורה בסבלנות והקשבתי לכל התקליט כמו ילדה טובה. והתמכרתי.


my guitar, it saved my life



כן, התקליט הזה מורכב מכל מה שאני שונאת - זמרת עם קול נפלא, שיודעת שהוא נפלא ולכן היא בטוחה שגם אם היא תכתוב על בחורים ותלווה אותה רק גיטרה אקוסטית ואולי איזה מקצב תופים אקראי זה יעבוד לה. ועדיין, מסתבר שבכל נוסחה אפשר להתמתח. ''February'', שמכיל את השורה האלמותית ''February was so long that it lasted into March'' נשמע בהאזנה ראשונה כמו כל שיר אחר של בחורה ששרה על בחור, אבל הוא סוחף במילים היפהפיות שלו ובשילוב הנפלא של צ'לו וגיטרה ברקע. השיר שאני תמיד מחזירה אחורה, כי האזנה אחת אליו לא מספיקה לי הוא ''Ocean'' עם התיאור היפהפה של נערה שחוזרת לעיר ילדותה אחרי שעזבה אותה, ומישהו אומר לה ''This town is a song about you''. האזנה ראשונה שוברת לי את הלב, זה הפסקול לחלומות שלי על ערים שגם אני עזבתי, חלומות שחייבים להתמתח מעבר לחמש הדקות של השיר. אז אני מחזירה שיר אחד אחורה.

כן, ברוב השירים ב-Mortal City אין יותר מדי כלים, לרוב זה באמת רק קול וגיטרה. וכל כך הרבה קצב. ויופי. יש כמה נפילות, כמו ''Family'' שהוא השיר שמדגים את שנאתי לבחורות - קול שפתאום הפך בכייני באוזניי, בעיקר כי היא שרה לבחור ''You are my family'' וכל מה שאני יכולה לחשוב זה ''תעשי לי טובה'' ולהעביר. אבל כנראה שהרוב קובע - יש באלבום הזה כמה שירים שנוגעים בי כל כך, שאני אסלח לה על כל דבר ואפילו אחשוב שזה חמוד.
כאדם שמסווג מוזיקה על פי עונות הייתי אומרת שזהו דיסק חורפי לחלוטין, אבל בעצם, אולי מהימים האלו שמתעוררים בחורף דווקא עם חיוך, ורוצים צלילים לתדלק את החיוך.
שתף
אלבומים קשורים:

אמנים קשורים:

סגנונות נוספים:
Singer Songwriter | Folk | 

מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©