|
כללי >>
השרת האילם
|
|
תגובה להודעה
|
ל-השרת האילם
|
(06:25 31/08/2006)
שלושה רגעים:
לנגן הופיע לראשונה בשיר הרביעי או החמישי. לא ציפיתי לראות אותו עד ההדרן. היה חושך ופתאום אני קולטת שהוא שם, עומד קפוא כמעט לגמרי. הסאונד של הקולות בשני המיקרופונים המרכזיים היה רע הערב, אבל לי לא היה אכפת.
דמיינתי בימים (או שמא בלילות) האחרונים את הרגע הזה שאראה את לנגן לראשונה. תמיד כשראיתי אותו בתמונות חשבתי שהוא יפהפה,אבל עכשיו הבנתי למה. האיש הזה, אחרי כל הסמים, החברים שמתו, החיים המטורפים שהוא חי - הוא פשוט חתיכת ילד ביישן.. והבישנות הזאת שלו נותנת לו נוכחות שפשוט קורעת את הבארבי. ברגעים שלנגן היה על הבמה דולי היה פשוט בלתי נראה מבחינתי (עם כל אהבתי העזה אליו). הייתי ממוגנטת לזוג העיניים הקטנות שלו שפשוט נתקעו באיזה מקום ולא זזו. והקול הזה שליווה אותי כל כך הרבה לילות ורגעים יוצא מהחצי אדם חצי אריה הזה, הפאקינג פרסוניפיקציה של הרוקנרול עצמו, ואני מאוהבת בו לגמרי ומחייכת כמו מטומטמת.
דולי ממלמל משהו על כך שהשיר הבא הוא שיר שמישהו ביקש ממנו לשיר. הוא מתחיל את If I were going. הקהל מתחרפן. דולי מופתע כל כך שהוא נותן לקהל לשיר קצת. הקהל מכיר כל מילה. אני נמסה, נמסה. חושבת על כל האנשים שהכרתי דרך השירים של הוויגז, אז באותו יום על הים כשניגנתי לעצמי את My Curse. על היום בו שוטטתי בטאוור רקורדס לפני 6 שנים וראיתי עטיפה עם שם של להקה שלא הכרתי, והתמונה כל כך שבתה אותי שקניתי בלי לשמוע. האלבום היה ג'נטלמן.
וג'נטלמן זה מה שהוא, דולי, כי כשעמדתי לידו ואמרתי לעצמי שאם אני לא מוצאת איזה תירוץ להחליף איתו מילה אני ארגיש עוד יותר אדיוטית אחר כך וביקשתי מחברה שלי לצלם אותנו, ברקע היה Waves of Mutilation ודולי שר לו בשקט. אני הצטרפתי, וכך, לבערך חצי דקה שנדמתה כנצח מתוק כשחברתי מכוונת את המצלמה - דולי ואני שרים פיקסיז ביחד ולא אכפת לי שלא היה אור מספיק לתמונה ושהוא הציע שנלך למקום יותר מואר כדי להצטלם - אמרתי לו זה בסדר, זה היה סתם תירוץ לחיבוק. הוא קורא לי Sweetheart.
|
|
|
נושא
|
מחבר
|
תאריך
|
 | שני | 02:25 31/08/2006 | הההופעה היתה רצופה בשיאים, שזה לא דבר מובן מאליו בהופעה כזו. מתבחינתי השיא הגדול ביותר היה בשני השירים של אפגן וויגז, ובמיוחד If I were going הקצרצר.. כל הקהל ידע את המילים היטב ובכלל האנרגיות מהקהל היו מצוינות.
אני עדיין בהיי אז ההברות לא יוצאות באופן קוהרנטי, בקצרה - היה מדהים מדהים מדהים. סוג של פיצוי על עוגמת הנפש של דוונדרה והביטול של בלונד.
אגב, למי שהולך מחר, כדאי להשאר קצת אחרי שכולם הולכים. דולי יצא היום החוצה ופטפט עם כולם. הוא נחמד בטירוף ואפילו לנגן הגיח לכמה שניות ותפסתי עליו חיוך (הוא שינה הבעה! עכשיו זה ספוילר). |  | עמית קלינג | 02:32 31/08/2006 | כמו הסילבר ג'וז, שהסתובבו באזור בהופעה בפטיפון, דיברו עם כולם על הכל בלא טיפת התנשאות. דיוויד ברמן בפרט - איש מקסים.
לא הייתי בהופעה(הופעות) של קימיה דוסון בארץ עקב שפעת קשה, אבל יש סיפורים על כך שהיא התחבקה עם כל הקהל בערך וזה חמוד ומתאים לה מאד. | | | גדי ב | 03:36 31/08/2006 | | | | שני | 06:25 31/08/2006 | שלושה רגעים:
לנגן הופיע לראשונה בשיר הרביעי או החמישי. לא ציפיתי לראות אותו עד ההדרן. היה חושך ופתאום אני קולטת שהוא שם, עומד קפוא כמעט לגמרי. הסאונד של הקולות בשני המיקרופונים המרכזיים היה רע הערב, אבל לי לא היה אכפת.
דמיינתי בימים (או שמא בלילות) האחרונים את הרגע הזה שאראה את לנגן לראשונה. תמיד כשראיתי אותו בתמונות חשבתי שהוא יפהפה,אבל עכשיו הבנתי למה. האיש הזה, אחרי כל הסמים, החברים שמתו, החיים המטורפים שהוא חי - הוא פשוט חתיכת ילד ביישן.. והבישנות הזאת שלו נותנת לו נוכחות שפשוט קורעת את הבארבי. ברגעים שלנגן היה על הבמה דולי היה פשוט בלתי נראה מבחינתי (עם כל אהבתי העזה אליו). הייתי ממוגנטת לזוג העיניים הקטנות שלו שפשוט נתקעו באיזה מקום ולא זזו. והקול הזה שליווה אותי כל כך הרבה לילות ורגעים יוצא מהחצי אדם חצי אריה הזה, הפאקינג פרסוניפיקציה של הרוקנרול עצמו, ואני מאוהבת בו לגמרי ומחייכת כמו מטומטמת.
דולי ממלמל משהו על כך שהשיר הבא הוא שיר שמישהו ביקש ממנו לשיר. הוא מתחיל את If I were going. הקהל מתחרפן. דולי מופתע כל כך שהוא נותן לקהל לשיר קצת. הקהל מכיר כל מילה. אני נמסה, נמסה. חושבת על כל האנשים שהכרתי דרך השירים של הוויגז, אז באותו יום על הים כשניגנתי לעצמי את My Curse. על היום בו שוטטתי בטאוור רקורדס לפני 6 שנים וראיתי עטיפה עם שם של להקה שלא הכרתי, והתמונה כל כך שבתה אותי שקניתי בלי לשמוע. האלבום היה ג'נטלמן.
וג'נטלמן זה מה שהוא, דולי, כי כשעמדתי לידו ואמרתי לעצמי שאם אני לא מוצאת איזה תירוץ להחליף איתו מילה אני ארגיש עוד יותר אדיוטית אחר כך וביקשתי מחברה שלי לצלם אותנו, ברקע היה Waves of Mutilation ודולי שר לו בשקט. אני הצטרפתי, וכך, לבערך חצי דקה שנדמתה כנצח מתוק כשחברתי מכוונת את המצלמה - דולי ואני שרים פיקסיז ביחד ולא אכפת לי שלא היה אור מספיק לתמונה ושהוא הציע שנלך למקום יותר מואר כדי להצטלם - אמרתי לו זה בסדר, זה היה סתם תירוץ לחיבוק. הוא קורא לי Sweetheart. | | | מיטל רוסו | 10:59 31/08/2006 | היתה הופעה מדהימה מדהימה. | | | jack.traut | 11:41 31/08/2006 | הווייב בקהל, דאלי החמוד, גלי הסאונד החמימים.
ברגעים כאלו אני מרגיש שלם.
אחת מההופעות הטובות ביותר שראיתי, וזאת למרות שאיחרתי (הגעתי ב-23:10,לא ראיתי את לאנגן בהתחלה, רק בהדרן, כך שכנראה הפסדתי חצי שעה).
אפילו זוגתי, שלא הכירה אותם, נהנתה עד כלות. | | | גיאחה | 14:00 31/08/2006 | בחיי שאת יודעת איך להעביר את התחושות האלה, שני. כפרה עלייך.
הערב אהיה שם. מתרגש מראש, פחות בגלל המוזיקה והאירוע, יותר בגלל ההודעה הזו שמעליי. אני מודה - אני מאוהב באלבום הראשון והאחרון של הסינגרז, אבל אני בקושי מכיר את האפגן וויגז, ולא בקיא בקריירתו של מארק לאנגן (אבל מטורף על הקול שלו).
נראה לי שזו תהיה אחת ההופעות האלה, שרק בעוד חצי שנה, כשאשלים את ההאזנה לדיסקוגרפיה של השניים האלה, אבין כמה גדול היה האירוע הזה, וכמה לא הערכתי את זה בזמנו. | | | why | 16:14 31/08/2006 | היה לי העונג לעמוד לידך 
כ"כ מסכימה לגבי לנגן.
וכמה חבל שהלכתי מוקדם מדי ופספסתי
את ההזדמנות להקרא Sweetheart 
על כל פנים, היה שווה כל רגע. | | | sisi | 16:35 31/08/2006 | כתבת מקסים.
לפני כמה דקות כתבתי למישהו שדולי נשמע כמו נקבה
ליד לנגן. איזה מאצ'ו חסר בטחון מקסים הוא. אכן שרף את הבארבי. | | | שני | 15:11 01/09/2006 | | | | moranh | 12:53 02/09/2006 | | | | עידו שחם | 12:24 31/08/2006 | היתה הופעה טובה. למרות המיקרופונים המעומעמים המוזיקה יצאה אליך, ואכן היו כמה רגעי שיא בהופעה, מהאלה שמעבירים רטט דרך כל עמוד השדרה. תשיגו כרטיסים להיום אם אתם יכולים, לא רק שזה כנראה טיפת המים האחרונה בבצורת לפנינו, זו טיפת מים מתוקה ביותר. | | | מאחז זמני | 14:03 31/08/2006 | אני לא נמוך. חברים שלי אומרים לי שאני על הגבול שבין רגיל לנמוך. אבל אני פשוט לא נמוך. ועדיין, די מהר בהופעה מצאתי את עצמי מביט בין שני ראשים, אחרי הכתפיים של ההוא והליפה של חבר שלו.
הייתה לידי אחת בשמלה פרחונית. די מהר ראיתי שהיא רוקדת בצורה ששימחה אותי. קלולסית כמעט לחלוטין. היא הייתה נמוכה יותר ממני, והיה ברור שהיא לא רואה כלום.
אחרי כמה שירים, אני מוצא שהיא עומדת בדיוק מאחורי. עוברים עוד כמה שירים עד שאני מוצא את האומץ להסתובב אליה ולשאול אותה אם היא רואה משהו, למרות שאני יודע שהיא לא. וכך היא גם עונה. אני שואל אותה אם היא רוצה לעמוד לפני, כי יש איזשהי זווית שאפשר לראות את קצה הכרס של דולי (שמנמנון! :)) היא אומרת שזה בסדר, אבל אני מתעקש ומוסיף שלי היא לא תסתיר. נראה לי שהיא נעלבה מזה... בכל מקרה היא עברה לפני, ואני חצי מביט בהופעה חצי בה, עד שאני מבין שגם עכשיו, כשהיא יכולה לראות משהו, היא בכלל לא מסתכלת. היא רק רוקדת.
זה היה אחד מרגעי הרוקנרול הכי גדולים ומרגשים שהיו לי בחיים. (תודה לך) | | | Misereatur | 18:29 31/08/2006 | הצלת אותי!
לא היה לי מושג שההופעה הייתה Sold out לגמרי ובידיוק באתי ללכת כשאיזה בחור ניגש אלי ושאל אם אני רוצה לקנות כרטיס.
נראה לי שקצת הפחדתי אותה עם ה"תודה רבה רבה רבה רבה!" שלי.
העניין הזה רק הפך את ההופעה לעוד יותר כיפית. |
|
|
|
