הביתה, הביתה
     
כתבות | Live | לוח הופעות | ספיישלים | מגזין | כותבים | ז'אנרים | לייבלים | קישורים | ארכיון רשימת דיוור | ארכיון חדשות | FAQ | פולארויד | פורומים | RSS
       
מגזין: גליון מספר19



חדשים על השרת
the cardigans
long gone
before
daylight
deathspell
omega

fas - ite,
maledicti, in
ignem
aeternum
the trees &
the bees

the trees &
the bees
נעם רותם
ברזל ואבנים
tammy
scheffer

wake up, fall
asleep
imani coppola
the black &
white album
 
ביקורת אקראית
הכה את השרת וקבל ביקורת אקראית ממבחר הביקורות בשרת.

לא כולנו מכירים את הכל, אבל לך תדע, אולי יצא לך שווה.

גידי שפרוט מתראיין


גידי שפרוט מתראיין

חשיפה - בגלגל''צ אין מכונת קפה ראויה!
מאת: אופק



מספר שבועות לפני כתיבת שורות האלו, יצא לחנויות הספר ''רשימת שידור'', שעוסק בתפקוד ובהתפתחות של גלגלצ – התחנה שהפכה לכינוי גנאי בפני כל מי שמציג את עצמו כמבין עניין בכל הנוגע במוזיקה בפרט ובתחומי התרבות והתקשורת בכלל. הספר, שמנסה להגיע למידה של איזון (תלוי את מי שואלים), בוחר להתמקד באופן פסדו-אקדמי בנקודות שנויות במחלוקת שרבים העלו קודם לכן במסגרות של טורים אישיים, פוסטים בבלוגים עצמאיים או טוקבקים, מהן אפשר לציין את שיטת הפלייליסט, תרבות הרייטינג ותפקיד קריין הרדיו כיום. את הספר כתב העיתונאי שי להב, מי שמגדיר את עצמו כאחד ממבקריה הגדולים של התחנה מיפו, ולפחות מן הראיונות שנתן טרם ועם הוצאת הספר, הרושם אותו הכותב מנסה להעביר הוא, שגלגלצ הרבה פחות גרועה ממה שאנחנו עושים ממנה.

להב וספרו


עם השנים, הפכה גלגלצ למטרה מועדפת לכל מי שבוחר לבקר כמעט כל אלמנט במצב המוזיקה בישראל, או להשליך ממנה על הנעשה בשוק המוזיקה הכלל עולמי. ולמה לא? גלגלצ היא גוף מוכר, היא משדרת בכל רחבי הארץ והיא הקדימה תחנות רבות הן בנוכחותה והן באופן שבו היא עורכת את שעות השידור שלה. גם אלו מאתנו שויתרו על ההאזנה לגלגלצ כנראה יעקבו אחרי כל מאמר שישמיץ את התחנה, וכנראה גם יתמוגגו מהחיצים שהכתיבה השנונה עשויה לשלח כלפי מי שנתפשת, לפחות בקרב אלו הרואים את עצמם כנפרדים מהזרם המרכזי בהעדפותיהם המוזיקליות, כאחת מהרעות החולות העיקריות של התרבות בישראל. יחד עם זאת, נראה כי גם אם ויתרנו לגלגלצ, אנחנו לא מסוגלים באמת להניח לה - אולי בגלל שרובנו גדלנו עליה במידה כזאת או אחרת, אולי בגלל שיש לנו עדיין אי אילו ציפיות ממנה, אולי כי אנחנו מאמינים כי אם גלגלצ תשתנה טעם הקהל ישתנה ואולי כי אנחנו עושים את זה רק בכדי לחזק את הדימוי העצמי שלנו, כצרכנים נבונים של מוזיקה, ולהבדיל את עצמנו מהשאר.

אבל האם המצב אכן גרוע, והאם יש לנו בכלל סיבה ואינטרס בכדי להמשיך ולהתלונן על גלגלצ במשך שנים רבות כל כך? ולמה, מכל גופי השידור בארץ, אנחנו נטפלים דווקא אליה? יש מי שיגיד כי המחשבה על תחנת רדיו שהיא גם חדשנית וגם פופולארית היא בלתי אפשרית, במיוחד כאשר ריבוי הערוצים דווקא מאיץ את התחרותיות ואת הצורך להתבלט באופן שיביא את מירב הצופים או המאזינים, ובכלל – ישנן חלופות גרועות הרבה יותר (תאמינו לי – רדיו דרום זו תחנה מהגיהינום). אז מה בעצם אנחנו רוצים מגלגלצ ומה היא מסמלת עבורנו, גם אלו שמצהירים בריש גלי שהם לא חלק מהעדר של 91.8fm ?

בגלל היחס האמביוולנטי הזה, שבין תיעוב התחנה לדחף להמשיך ולהתדיין (ויש מי שמרהיבים עוז לומר ''להילחם'') עליה, חשבנו שיהיה מעניין לראות מה חושב עובד תחנה על הטענות המוטחות בה, כיצד הוא מיישב סתירות בין העדפות אישיות לאופן פעולת התחנה, ובכלל, מה הוא עשוי לחשוב עלינו - המאזינים והמאשימים. לרוב, נוהגים במדיה לדבר על גלגלצ ולא עם גלגלצ (או יותר מדויק לומר – עם השדרנים, העורכים והמפיקים שלה), וכתבות שכן נוגעות בעניין עוסקות בד''כ ב''אנשים הגדולים'' המפעילים את התחנה ופחות עם השמות שאנחנו שומעים על גלי האתר באופן יומיומי. לשם כך, פנינו לגידי שפרוט, שדרן ותיק של התחנה, שמוכר (ואף רבים יאמרו עליו ''זכור לטובה'') כמי שהנחה במשך שנים את ''שתיקת הכבישים'', התוכנית הלילית של הגלגלצ. הבחירה בו ספציפית נעשתה בעיקר מכיוון שבראיונות אחרים בהם לקח חלק הוא אינו מצטייר כמי שממש ''גדל בתחנה'' בדומה לשדרנים הצעירים כיום, כי הוא יוצר רושם של איש מקצוע שיש לו גם דעות ותובנות מעניינות משל עצמו, ובכלל, כי שתיקת הכבישים הייתה סבבה לגמרי. תאהבו או לא, תקבלו או תדחו, זה מה שיש לומר לגידי שפרוט על מקום העבודה שלו.



הייתי רוצה שתנסה לתאר מהו התפקיד שיש לגלגלצ בנוף התקשורתי העכשווי?

התשובה הרשמית לשאלה שלך היא שגלגלצ היא תחנת רדיו שמשדרת מוזיקה ודיווחי תנועה שהוקמה בשיתוף עם משרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מטרת העל והתשתית לקיומה של התחנה היא המלחמה בתאונות הדרכים. זאת היא עושה באמצעות השמעת מסרי בטיחות המחנכים לנהיגה נכונה. מכאן והלאה אשתדל לפרוט את ההגדרה הזאת כדי להסביר מה עומד מאחורי התשובה הרשמית:

על מנת להגיע לכמה שיותר מאזינים ולחשוף אותם אל מסרי הבטיחות הללו, נוקטת התחנה בשני אמצעים: דיווחי תנועה לנוהגים בכבישים, וקו מוזיקלי שניתן להגדירו ''שווה לכל אוזן'' – תמהיל שידורי שמאזן בתבונה בין שירים שמיועדים לכו-לם - לבני נוער, לצעירים, לצעירים פחות, לצעירים בנפשם, לכאלו שחושבים שהם עדיין צעירים בנפשם ולאזרחים ממש ותיקים שכבר לא חושבים שהם צעירים - כו-לם.

במהלך מבצע עופרת יצוקה שימשה גלגלצ, שהיא כזכור גם תחנה צבאית, לא רק מערכת דיווחי תנועה, תחנת מוזיקה וסוג של מרגיע לאומי, אלא גם חלק ממערך ''צבע אדום'' והתריעה באמצעות פריצות לשידור על אזעקות באזורים שונים. במשך שנות קיומה הצליחה גלגלצ להוכיח, למרות הביקורות, כי שעה מוזיקלית יכולה להיות מורכבת משלל סגנונות, ז'אנרים ותקופות מוזיקליות. כך, למשל, בשעת שידור אחת אפשר למצוא זה לצד זה את סאבלימינל, ג'ון לנון, אסף אבידן, איימי ויינהאוס גלי עטרי, דפש מוד ושלומי סרנגה.

אם רוצים להבין בדיוק איזה מקום תופסת גלגלצ במפת עולם התקשורת הישראלי צריך להסתכל קצת לצדדים – אל תחנות רדיו אחרות, ציבוריות, בקליטה ארצית שמשדרות רק מוזיקה.
אם אינני טועה ישנן רק שתי תחנות כאלו, האחת שמשדרת מוזיקה ''איכותית'' לאנשי עסקים ''איכותיים'' – ועומדת שוב ושוב על סף סגירה (לאחרונה הוחלף שם מנהל התוכן ובראיונות שהעניק רמז שהקו המוזיקלי שינהיג יפזול לזה של גלגלצ). התחנה השנייה משדרת מוזיקה עברית בלבד ובסקר TGI האחרון שיעורי ההאזנה שלה עמדו על מחצית משיעורי ההאזנה של גלגלצ.

האם לתחנה כמו גלגלצ יש אחריות ציבורית כלשהי? האם צריכה בכלל להיות לה כזו?

כמובן שלתחנה יש אחריות ציבורית – כפי שכבר כתבתי קודם - התחנה שמה לה למטרה להלחם באחד מגורמי המוות הנפוצים ביותר בישראל – תאונות הדרכים.

שפרוט ותחנתו


רבים מבקרים את גלגלצ על כך שהיא פועלת מתוך שיקולים של רייטינג או מתוך שיתופי פעולה עם גופים מסחריים, כמו חברות תקליטים ומשרדי יחצ''נות. לידיעתך, האם יש אמת בטענות שכאלו?

כמו כל גורם תקשורתי מצליח, גם גלגלצ חשופה לביקורת. על פי רוב הביקורת נובעת מחוסר ידע והתמצאות בנתונים. נתחיל בהנחת יסוד שבעיני היא הכרחית - אין הצדקה לתחנת רדיו שאין לה רייטינג, בטח לא במדינה שבה טווח התדרים כל כך מוגבל. הנחת היסוד הזאת לא קיימת רק ברדיו, אלא גם בטלויזיה, גם באינטרנט וגם בעולם האומנות. שיעורי החשיפה לקהל הם מדד הכרחי. אני לא בטוח שב''שרת העיוור'' השיקול הוא רייטינג, בפורטל כזה שאינו מוגבל בזמן או במשאבים כל אחד יכול להכניס את התכנים - הביקורות שלו. אבל אני בטוח שאתה יודע שברדיו, בעיתונות הכתובה, בטלויזיה ובשאר גורמי המדיה הרייטינג הוא ללא ספק שיקול מרכזי ומכריע. זה נכון שאפשר לפרסם מדי יום בלוג מרתק ומסעיר, נוקב ודעתני על נושאים שברומו של עולם, אבל אם אף אחד לא יקרא את הפוסט אחרי פרסומו, יהיה הדבר משול לכתיבה למגירה או להרהור חולף – מה שנקרא ''עץ נופל ביער''.

אם תמצא אותי יושב בחדר סגור ומדבר אל מיקרופון שמאחוריו אין מאזינים תוכל בקלות לחשוב שאני קצת מחופף וראוי לאשפוז כפוי. בדיוק כמו שכל בלוגר היה רוצה יותר ויותר מנויים לבלוג שלו ויותר תגובות לפוסטים שלו, כך גם גלגלצ וכל גוף תקשורת אחר שמחים כאשר מגיעים נתוני רייטינג חיוביים. רייטינג היא לא מילה גסה. שיקולי רייטינג גם הם לא פשע או עוון, בעיקר לא כאשר יותר רייטינג משמעותו יותר אנשים שנחשפים למסרי בטיחות בדרכים. איך משיגים את הרייטינג הזה? זו כבר שאלה אחרת – עוד נגיע אליה.

לעניות דעתי, גם שיתופי פעולה עם מערכות חיצוניות הם לא מילה גסה – בתנאי שהם גלויים, שקופים, ומשרתים את מטרות התחנה. לדוגמה - אם מדונה תגיע לארץ וגלגלצ תגריל בין מאזיניה כרטיסים להופעה, אז ברור שגורם מסחרי (מפיקי המופע) יצא נשכר מהאזכור ברדיו במקביל להודעות על המבצע. מצד שני - גלגלצ עושה למאזיניה שירות טוב, נתפסת כתחנה שמפנקת את המאזינים שלה ותוך כדי כך מדווחת על אירוע תרבותי חשוב. בדיוק באותה מידה, כאשר משודרת בתחנה פינת ''אלבומים ישראלים חדשים'', התחנה עושה שירות למאזיניה ומפנה אותם אל אלבומים שעורכיה מצאו ראויים.

התחלת את שאלתך במילים ''רבים מבקרים את גלגלצ... ''. אני רוצה לסיים את התשובה הזאת עם ציטוט של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין – ''אם יש יפי נפש שמעקמים את האף – אז שהאף שלהם יהיה עקום''.

גם אם אין כל אמת בטענות שכאלו, נראה, לפחות למראית העין, שגלגלצ מיישרת קו עם תוכניות כמו כוכב נולד, או משדרת שירים לפי שיקולי מידת הפופולאריות של העומדים מאחוריהם, כמו למשל פריס הילטון בעבר או אולי אפילו רן דנקר בהווה. האם ישנם שיקולים בנוגע לבחירת השירים, שאינם קשורים לאיכות המוזיקלית שלהם, או אפילו למידת האפשרות שהם יהיו להיטים? למה נראה שכל כך חשוב לתחנה לשדר להיטים? האם ישנם יוצאים מן הכלל לכך, לדעתך?

כפי שאסביר בהמשך, אינני שותף לבחירת השירים שמשודרים בגלגלצ. אין לי ספק שבחירת השירים עומדת בכמה קריטריונים, חלקם אסתטיים, חלקם עיתונאיים גרידא, כולם ברמה הגבוהה ביותר שתוכל למצוא ברדיו הישראלי. מידת הפופולאריות/חשיבות של המבצעים מהווה לעיתים פרמטר בתוך מערך השיקולים הרחב (לדוגמא: שלום חנוך מוציא סינגל חדש אחרי שנים – זה אייטם מוזיקלי, והוא מושמע בתחנה ככזה). אפשר לתהות גם מהם שיקולים עיתונאיים ומה להם ולבחירת שירים לתכנית רדיו. ובכן, שיקולים עיתונאיים הם אותו פילטר דרכו מסנן עורך מהדורת חדשות את שלל האירועים שהתרחשו בשעה האחרונה, על מנת להחליט מה ייכנס לחדשות. אפשר לסכם את השיקולים הללו בשלוש מילים – חדש, חשוב, מעניין.

שתי דוגמאות:
מאות אלפי אנשים בחרו בשיר מסוים במסגרת תכנית טלויזיה? זה חדש חשוב ומעניין. זמרת מסוימת מבצעת גרסת כיסוי מצוינת לשיר ישן נושן בטקס הכתרת נשיא ארצות הברית? חדש חשוב מעניין – גם אם אין שום סיכוי שהשיר יהפוך ללהיט.

שאלת גם למה נראה שכל כך חשוב לתחנה לשדר להיטים, משאלתך ניתן אולי להסיק שבמשך 24 שעות ביממה גלגלצ משדרת להיטים - שירים ששברו את שיאי מצעדי הפזמונים. ובכן, צר לי להודיעך שטעות בידך. גלגלצ משדרת מוזיקה, שירים שעברו דרך כמה פילטרים ונמצאו מתאימים. חלקם הופכים ללהיטים, רובם המוחלט לא. צריך גם להבין שלא כל שיר פופולארי הוא להיט במונחי מצעדי פזמונים. השאיפה היא לשדר בפריים-טיים (שש בבוקר עד שמונה בערב) בעיקר שירים מוּכָּרים, פופולאריים וגם, כן, להיטים...


מי בעצם משפיע על מי – דעת הקהל על גלגלצ, או גלגלצ על דעת הקהל?

מדובר ביחסי גומלין. כמו בכל גוף תקשורת, התשובה היא גם וגם - דעת הקהל משפיעה על גלגלצ וגלגלצ משפיעה על דעת הקהל. אני מניח שמאוד קל להבין איך גלגלצ משפיעה על דעת הקהל, זה די ברור: שיר שמושמע בתחנה פופולרית יכול לסמן פריצת דרך לזמר אלמוני ממעלות, שמנהל את חברת ההסעות המשפחתית, שר כי זה עושה לו טוב ושולח סינגל לרדיו (ספוילר – באמת יש אחד כזה, קוראים לו קובי אפללו, ויש לו קול נדיר). אולי מעניין יותר לשמוע כיצד דעת הקהל משפיעה על גלגלצ. אני מקווה ששלוש הדוגמאות שאתן תספקנה את ההסבר.

אחת ליום במהלך השבוע משודרות התכניות ''הבחירות'' עם עמרי רונן ו''קולות החיילים''. כל אחד יודע שהשירים בתכניות אלה נבחרים על ידי מאזיני התחנה, זה ברור, אבל יש עוד עניין - רשימת המשאלות המוזיקליות שאנחנו מקבלים לא רק מכתיבה את רשימת השירים לאורך שלוש שעות מרכזיות בלוח השידורים - יום יום אנחנו מקבלים הזדמנות לראות מה בדיוק אוהב הקהל שמאזין לנו.

נכון, אפשר להעלות כאן את טיעון הביצה והתרנגולת ולומר שזו לא חוכמה למדוד מה אוהב הקהל שמאזין לגלגלצ, כי הוא ניזון מהחומרים שהתחנה משדרת לו, אבל מפתיע לגלות עד כמה הקהל שלנו מגוון בסגנונות שהוא צורך ובהעדפותיו המוזיקליות. בכל אופן, זו רק דוגמה אחת שאפשר לצרף אליה גם את מצעדי גלגל''צ, ובכל מקרה, מדובר ב-20 שעות שבועיות בלב הפריים טיים (12-16) המבוססות על בחירות מאזיננו.

דוגמה אחרת היא אמנים או שירים שצברו פופלריות בכל מיני מגזרים מצומצמים יחסית, כמו המטיילים בדרום אמריקה במקרה של בית הבובות, או עולם ה''מתחזקים בתורה'' שהביא לגלגלצ את עובדיה חממה עם ''אנא בכוח''. אפשר לכלול בדוגמה זו גם אומנים או להקות שצוברים פופולאריות בהופעות בשטח, למשל מקרה להקת היהודים. לעיתים יש גם שמות חמים או שמועות שבהופעות של אמן מסוים קורה משהו מיוחד – כמו במקרה של אסף אבידן – מה שמביא את השירים להשמעות בתחנה. גם שירים מהתחום הים-תיכוני – משה פרץ למשל, מבוקשים רבות ע''י החיילים והם נענים על ידינו בשמחה - הרי בסך הכל אנו רוצים לשמח ו''לפנק'' את המאזינים.

הדוגמה השלישית היא משהו שקורה לצד כל המדדים הרשמיים, הסקרים, ישיבות הפליליסט והדוגמאות הקודמות. היא ממש לא רשמית, היא כל כך לא רשמית שאין לה שם, אז בוא פשוט נקרא לה ''טלפונים''. בכל שעה מתקשרים למערכת הדיווחים שלנו עשרות מתקשרים, חלק גדול מהשיחות הן בכלל לא דיווחים, אלא שאלות בנושאי מוזיקה. בכל פעם שבה משהו תופס את אזני המאזינים שלנו, הם פשוט מתקשרים כדי לשאול מי שר או כדי לשאול מה שם השיר. בשבוע שעבר מישהו התקשר לבקש את שם הנעימה ששימשה כרקע כשהקראתי את דיווחי התנועה. הוא אמר למפיקה שהוא מתכוון להשמיע אותה בטקס החופה שלו – סיפור אמיתי. בין יתר עיסוקיהם, עונים מפיקי השידור גם לטלפונים הללו, דואגים לרשום את תוכן השיחות, ולעדכן את אור צלקובניק – המנהל המוזיקלי הגאון של התחנה, כשיש תלונות או תשבוחות ואפילו כשיש סתם שאלות. הרשימות הללו מובאות אחת לשבוע לישיבת הפלייליסט, וכל המשתתפים בישיבה מקבלים סקירה של תגובות המאזינים.

האם לדעתך, בראייה ארוכת טווח, גלגלצ יצרה שינוי בטעם הקהל הישראלי, או אולי אפילו באופן שבו הקהל צורך מוזיקה? מבחינה ערכית, במידה וזה קיים, איך אתה תופש שינוי שכזה?

אני לא חושב שגלגלצ יצרה שינוי באופן שבו הקהל הישראלי צורך מוזיקה. נדמה לי שבעשור האחרון גם ייצור וגם צריכת המוזיקה השתנו לבלי הכר (אינטרנט, MP3 והורדות), וכל אחד יכול היום למצוא כמעט כל שיר או יצירה מוזיקלית, להקליט אלבום ביתי בהשקעה מינימלית. אפילו לפתוח תחנת רדיו שמשדרת ברשת זה ממש לא מסובך בימינו. השינוי הזה עובר לא רק עלינו, אלא על כל העולם. ההבדל הוא שבעוד שבארץ תחנת הרדיו המובילה משדרת לאורך כל לוח המשדרים שלה שירים מארבעה או חמישה עשורים, תחנות הרדיו המובילות בעולם הן בדרך כלל תחנות של להיטים עדכניים בלבד. כך יוצא שישראלי בן 20 מכיר יותר שירים של דיוויד בואי, הביטלס, הרולינג סטונז, דייר-סטרייטס, לד זפלין, רדיוהד ורוד סטיוארט מבחור בריטי בן גילו. ובאותה נשימה - חשוב לנו שגם אותו צעיר יכיר את האבות המייסדים הישראליים, וכך נוצר תמהיל מוסיקלי המבוסס על כ - 50% מוסיקה לועזית וכ- 50% מוסיקה ישראלית (שוב, אנחנו מדברים על הפריים טיים) , כאשר בכל פלח מוצאים שירים/להיטים ממגוון עשורים ומגוון ז'אנרים המשתייכים להגדרת המיינסטרים הרחב.

אנחנו משדרים לציבור הרחב את מה שלמיטב תפישתנו הוא אוהב ויהנה לשמוע


עד כמה, לדעתך, הטעם הישראלי בכל הנוגע למוזיקה דומה לזה האירופאי או האמריקאי? מה החלק של גלגלצ בעיצוב הטעם המקומי?

הטעם הישראלי במוזיקה הוא תופעה בקנה מידה עולמי. זה מתחיל בעובדה שאנחנו דוברי עברית, אך מאזינים למוזיקה בשלל שפות אחרות. כל אחד מאיתנו יודע לזמזם מזמור דתי אחד או שניים, לפחות שיר אחד של הביטלס, לפחות שיר היפהופ אחד, שיר ים תיכוני אחד, שיר אחד בצרפתית והרשימה עוד ארוכה. הריבוי התרבותי שיש בארץ הוא ללא ספק הסיבה. גלגלצ משקפת את הריבוי התרבותי הזה. אנחנו לא עוסקים בעיצוב דעת הקהל, אנחנו משדרים לקהל את מה ש(למיטב תפיסתנו) הוא אוהב/ יהנה לשמוע.

יש מי שטוענים שכמעט כל דבר שישודר לאורך זמן בגלגלצ יהפוך בסופו של דבר ללהיט. אתה נוטה להסכים עם הנחה שכזו?

זה נורא תלוי איך אתה מגדיר את המילה ''להיט'', אם אתה מתכוון למקום ראשון במצעד אז התשובה היא לא. אם אתה מתכוון למקום ראשון ברשימת הורדות הרינגטונים אז התשובה היא גם לא, ויש עוד הרבה תארים כאלו שיכולים להגדיר ''להיט'', במקרה של כולם התשובה לשאלתך תהיה לא.

מדובר באחת הקלישאות והסטיגמות שנוהגים להדביק לתחנה. הן מקוממות בעיקר כי הן לא מדוייקות. ההנחה שאם לא הושמעת בגלגלצ –אינך קיים ו/או אם כן הושמעת מיד כולם מכירים ו/או קונים דיסקים שלך – מופרכות פעם אחר פעם.

יתרה מזאת, ישנן דוגמאות רבות לשירים שהושמעו, יש מי שיאמר ''נטחנו'', בתחנה, ואף אחד לא זוכר אותם, לא את השירים ולא את האמן (דוגמית - זוכר את השיר ''מבין הפוך'' של תומר מתנה? זוכר את ''תשאר'' של הילה זיתון?) יש רבים כאלה מדי שנה. מבחינתנו, אגב, מדובר ב''פספוס'', כלומר - בשיר שחשבנו שיצליח ולא קרה אתו כלום בסוף.

רבות מהביקורות היוצאות לאחרונה כלפי התחנה טוענות שהיא נותנת יותר מדי מקום למוזיקה משנות השמונים, איך אתה מסביר את זה (את הביקורות ו/אן את הבחירות האלו של התחנה)?

רבות מהביקורות גם טוענות שאין מספיק מוזיקה ישראלית, שיש יותר מדי רוקנרול, שלא משמיעים ג'אז או שהשדרנים מלחששים את הדיווחים. ביקורות תהיינה תמיד, בעיקר כשמדובר בגוף תקשורתי שמצליח. אין לי בעיה עם ביקורת בתנאי שהיא מבוססת על נתונים אמיתיים (אגב – בהחלט יש לי בעיה עם מבקרים סדרתיים שעושים זאת לדעתי כתוצאה מהזעת יתר, מעצירות כרונית ושלשול מילים קטטוני). בגלגלצ יש הקפדה דתית כמעט על איזון בין תקופות, בין סגנונות ובין ''מצבי רוח'' מוזיקליים. בפעם הבאה שאתה שומע ביקורת כזאת' תבקש שיפסיקו לרסס עלייך מילים ויראו לך נתונים. אם תבדוק את הנתונים תראה שלביקורות הללו אין שחר.

למה לא משדרים בתחנה יותר שירים של אמנים שהם נחשבים לקונצנזוס של איכות וגם פופולאריים, כמו למשל בוב דילן?

כי יש המון כאלה, בוב דילן הוא רק קצה של קרחון, יש אלפי שמות שהם (לכאורה) ''קונצנזוס של איכות'' (כי כמו שאמרו הג'ירפות ''ואיכות מהי – היא תלויה באויר''). כל הזמרים הללו, כולל אלביס, ניל יאנג ופינק פלויד, זוהר ארגוב, מאיר אריאל וחווה אלברשטיין, כולם ועוד רבים כמותם מושמעים בגלגלצ, הם פשוט חולקים את אותה שעת שידור עם עוד כמה וכמה שירים. אגב, ניסית פעם לספור כמה שירים מושמעים במהלך שעת שידור? כשתגלה שמדובר בקצת יותר מעשרה (תלוי באורך שלהם) תוכל להבין כמה צפוף לדילן בין שאר השמות, ועדיין, הוא משודר לא מעט. אין שבוע שלא יהיו בו כמה שירים של דילן.

הילה זיתון


באותה הנשימה- איך זה שישנם אמנים ששירים ישנים שלהם משודרים בתחנה בהצלחה, אך כאשר הם מוציאים חומרים חדשים, לרוב מתעלמים מהם?

אני לא משתתף בישיבות פלייליסט, ולכן אולי שכדאי שתפנה את השאלה הזאת למי שכן, אבל אני בטוח שאף אחד לא מתעלם פה מאף אחד. באותה מידה יכולת לשאול איך יש כל כך הרבה להקות, הרכבים וזמרים מצוינים ששולחים שירים בצפיה שיכנסו לפלייליסט ומתבאסים רצח כשהם לא. התשובה בשני המקרים זהה. זה לא שיושבים כל העורכים המוזיקליים בישיבת הפלייליסט מחככים ידיים ואומרים ''איזה יופי! איקס הוציא אלבום חדש, בוא נתאכזר אליו ונתעלם ממנו''. קומץ השירים שמצטרפים בכל שבוע לגלגלצ, כמו גם כמות השירים החדשים שאפשר לשדר בשעה, הוא מוגבל. דווקא לאחרונה אנחנו משמיעים הרבה יותר מפעם זמרים ותיקים שמוציאים שירים חדשים. לא כולם נכנסים ל''פלייליסט מלא'' - היינו 3 השמעות ביום. אבל חלקם הגדול זוכים ל''חשיפה מוזיקלית'' במסגרות שידור שונות, בהחלט מתוך מתן כבוד להם, מתוך שאיפה לחשוף את המאזינים שלנו למבחר רחב ככל האפשר.

זה נכון, לדעתך, שיש לתחנה ''כוכבים'' מוזיקאליים, שלא היו מצליחים באותה המידה בלעדיה, כמו עברי לידר או קרן פלס? ובאופן כללי, האם יש מוזיקאים שפשוט אף פעם לא יגידו להם ''לא''?

לתחנה אין כוכבים מוזיקליים, עם או בלי מרכאות. אולי ישנם כאלו שהציבור נחשף אליהם לראשונה בגלגלצ, חלקם אפילו זכו בתארים שונים במצעדי הרדיו השונים, אבל כל אחד מהשמות שהזכרת, כמו גם רבים אחרים שוודאי היית שמח להזכיר, הם אמנים בפני עצמם עם קריירות מוזיקליות שהתחילו הרבה לפני שהם הושמעו ברדיו. ובהמשך לתשובה מהשאלה הקודמת - אז בהחלט יתכן כי אותם זמרים בשיא הקריירה שלהם לא יכנסו לפלייליסט כי מישהו אחר הוציא שיר טוב יותר באותו שבוע.

לי יש מין תיאוריה קטנה כזו, לפיה ה''גיוון'' שקיים לכאורה בפלייליסט של גלגלצ, בכל הנוגע לסגנונות ולמצבי רוח, כאשר נחשפים עליו בשעת שידור רגילה של התחנה, יוצר מין מצב ביניים, שבו לא מתרגשים מדי ולא אדישים מדי, לא שמחים ממש ולא עצובים ממש. שלא נותר כל רושם אמיתי משעת שידור של התחנה. לדוגמא- אתה שומע קטע היפ הופ מקפיץ, וקצת אחרי זה בלדת פסנתר. אתה שומע שיר חדש ומקורי ואחריו להיט עבר לעוס, כאילו מלהיבים אותך ואחר כך ''מחזירים אותך לפרופורציות'' בכדי לא לצאת מהשגרה או בכדי לא לאבד מאזינים, ובסוף אתה נשאר עם מין כלום שכזה, שום חוויה מהשידור... מה דעתך על טענה שכזו? האם יש התפזרות בגוון המוזיקאלי, והאם זה מכוון?

התאוריה שלך ממש נשמעת כאילו היא יוצאת מפיו של טיילר דירדן ב''מועדון קרב'', אני כמעט מצליח להבחין בהבהובים של קונספירציה שמפציעים מבין השורות – אנחנו גם מחדירים פלואור למים כדי שלשדרנים שלנו יהיה קול לחששני, מפזרים סודה לשתיה על האוכל, ומשדרים מסרים תת הכרתיים כדי שלא תהיה שמח אף פעם ותמשיך להקשיב לרדיו מתוך עבותות חוסר הסיפוק שהשתלטו עלייך...

עכשיו ברצינות. כפי שכבר ציינתי ובדיוק כפי שכתבת בשאלתך, התמהיל המוזיקלי של גלגלצ נועד כדי לשמור על מאזינינו. הסיבה היא כמובן אותה מלחמה בגורם המוות הקטלני ביותר במדינה – תאונות הדרכים. אני מכיר דרכים טובות יותר להיות שמח ממש או עצוב ממש גם בלי להאזין לרדיו.

ועוד משהו – ישנם הרבה מאוד מאזינים שבאמת אוהבים את התמהיל המוזיקלי הזה, ואפילו, ישמור השם, מאוד נהנים ממנו. אם הם היו חשים כמוך, שהם ''נשארים עם מין כלום שכזה'' – הם לא היו מאזינים לנו. האפשרויות המוזיקליות האחרות כל כך מגוונות וזמינות, ובכל זאת הרוב מעדיף את התפריט המוזיקלי שאנחנו מציעים. רוב מאזינינו גם שמחים להודות בכל פה שזו התחנה הראשונה שהם מזפזפים אליה כשהם במכונית או במשרד.


עוד ביקורת שנפוצה כלפי התחנה היא, שהשדרנים לא באמת ''משדרים''. הם מקדמים את מה שמועבר להם מהעורכים המוזיקליים, נותנים דיווחי תנועה ומעט מאוד מלל אישי, ולמעשה הם חסרי השפעה על השידור, במיוחד בהשוואה לשדרנים שאכן השפיעו, כמו קוטנר ומיכל ניב, או אפילו שמעון פרנס. איך זה נראה לך, במיוחד כשהבית של אותם שדרנים הוא גל''צ, ששואפת לסטנדרטים הגבוהים ביותר?

גלי צהל היא בהחלט תחנה איכותית ששואפת לסטנדרטים הגבוהים ביותר, אך היא לא תחנת מוזיקה. בעיני, תחנת מוזיקה נמדדת לא רק באיכות השירים, אלא גם בכמות השירים שאפשר לשדר במהלך שעה אחת. נכון, אני מאוד נהנה בכל פעם שיוצא לי לשדר 12 דקות של פינק פלויד ברדיו, אבל אני יודע שאפילו אם 50 אחוז מהמאזינים מכירים, מוקירים ונהנים מ-12 הדקות הללו, יש עוד 50 אחוזים מהמאזינים שלי שלא מבינים מה העונש שנפל עליהם.

באותה מידה, אני מסוגל להרחיב בדיבור כמעט על כל שיר שאני משמיע, גם אז אני יודע שהמלל שלי יבוא על חשבונם של שירים נוספים שיכולתי להשמיע, ואני בכלל עוד לא מדבר על אלו שהדליקו את הרדיו כדי שלא יקדחו להם בראש. יכול להיות שהאישיות הכובשת שלי פלוס היכולות הורבליות שלי פלוס הידע המוזיקלי שרכשתי עם השנים יחזיקו שעתיים יומיות מלאות במלל, אך האם זה מה שמעניין את המאזין שלי?

למיטב הבנתי, הג'וב של שדרן רדיו בגלגלצ מאוד דומה למלצרות במסעדת גורמה. אני מגיש את מיטב המנות שהשף/ עורך שלי רוקח. התפקיד שלי הוא לארח את הלקוח/ מאזין בצורה הטובה ביותר ולתת לו להרגיש הכי בבית שאפשר. בדיוק כמו שאוכל ביתי עדיף לאכול בבית, כך גם לכל אחד מאיתנו יש מספיק מלל אישי בסלולרי ומספיק מוזיקה פרטית אהובה בדיסק שבאוטו. אני מאמין שהמאזינים שמדליקים את הרדיו כדי לשמוע גלגלצ מחפשים חוויה שונה, חוויה מוזיקלית שבצידה הפתעות, שיר שהם לא שמעו מזמן, שיר חדש, שיר לא מוכר.

השדרנים שאותם הזכרת הם כאלו (או היו כאלו, במקרה של מיכל ניב ז''ל) שעורכים את המוזיקה שלהם בעצמם. אם נחזור רגע לדימוי המסעדה, אז במקרה הזה מאזין נכנס לביסטרו של שף שעושה הכל – קונה את המוצרים, מבשל ומגיש אותם. יש גם שדרנים כאלו בגלגלצ והם בהחלט משובחים – נדב רביד, אורלי יניב וקוואמי, לדוגמה.

מצד שני, יש את הדר מרקס, שחבר טוב שלי הגדיר אותה כ''שדרנית החלומות של גלגלצ''. תגובתך בעניין?

הדר מרקס היא בהחלט שדרנית חלומות - היא מצחיקה, שנונה, יש לה רגישות אדירה וכנות כובשת, ואם זה לא מספיק אז היא גם התברכה בקול אדיר. תגיד לחבר שלך שהוא יכול לוותר על המרכאות, הוא צודק.

ופלייליסט - הכרחי או לא?

זאת כבר תשובה לדוקטורט שלם... קודם כל חשוב להבהיר ולהבין שכל מה שמשודר, בכל תחנה, כל חומר המובא לשידור כתוצאה מבחירה ועריכה הוא פלייליסט. בעברית זה נקרא ''רשימת שידור''. השאלה או הדיון מתמקדים על פי רוב בדרך או במכניזם שבה נבחרת רשימת השידור הזאת: האם עורך בוחר על פי טעמו האישי, או האם תחנה בוחרת באופן מערכתי את השירים.

בגלגלצ הבחירה היא מערכתית. זו דרך שלא הומצאה בתחנה, והיא מבוססת על שיטה עתיקת יומין בתחנות מוזיקה בכל רחבי העולם. קשה לדמיין תחנת מוזיקה מאופיינת ומפולחת ללא פלייליסט מערכתי. יתכן וישנן שיטות אחרות ומוצלחות יותר לתפעול הפלייליסט. אגב, אם תמצא כאלו אתה מוזמן להודיע לנו. אנחנו לא מפסיקים לחפש דרכים חדשות לעשות טוב יותר את מה שאנחנו עושים מצוין.

אילו תחנות ושינויים עברה גלגלצ לדעתך?

די נו, תפתח ויקיפדיה ועזוב אותי מהיסטוריה, גלגלצ הייתה ונשארה תחנה שמשדרת מוזיקה ודיווחי תנועה כפלטפורמה להשמעת מסרים בטיחותיים. השינוי המהותי האחרון, אם אתה ממש מתעקש, הוא העלאת המינון של מוזיקה עברית בתכניות התחנה. אגב שפות - לאחרונה גם התחלנו להשמיע שיר בערבית מרוקאית – כן ירבו. רוצה עוד? קבל - אנחנו מכניסים יותר שירים לכל יממה, הרחבנו מסגרות שידור, הורדנו את מינוני ההשמעות של השירים החדשים ועוד. גם שיפצנו קלות את האולפן, הוספנו עוד דיווחי תנועה ואמצעים חדשניים שמסייעים לנו לדעת איפה יש עומסי תנועה.

קוואמי ונדב רביד


אני מכיר הרבה כאלו שהרגישו בעבר שיש צורך להילחם על אופי התחנה, והיום הם פשוט מעדיפים רק לבקר אותה או להתעלם כמיטב יכולתם ממנה ומהשפעתה. מה היית אומר להם? האם המאבק על אופי גלגלצ טומן בתוכו מסר חשוב וגדול יותר בכל מה שנוגע לשידור ציבורי?

אני מכיר הרבה אנשים שנורא משעמם להם וחשוב להם להילחם על כל מיני דברים. בדרך כלל אני פוגש אותם דרך כל מיני הצעות להצטרף לקבוצות משונות בפייסבוק. אין לי שום בעיה איתם, רק שקצת נמאס לי מסיסמאות כמו ''תרבות רייטינג'' ו''תחנת להיטים''... נדמה לי שאף אחד מהמבקרים הללו לא החזיק בתפקיד ניהולי בתחנת רדיו. איכשהו אני מקבל את הרושם, שכל אחד מהם חושב שהוא יכול היה לעשות את זה טוב יותר. תחשוב לבד איזה עוד אופי יכול להיות לתחנת רדיו שמעוניינת לשדר להמון נהגים - אלטרנטיבי? הרד קור פאנק? קלאב טראנס?

תחנת רדיו שמנסה לפנות לקהל רחב תמיד תזדקק למיינסטרים. על מנת לשמור על הקהל הזה לאורך זמן, עורכי התחנה ומנהליה יהיו חייבים לשמור על מעקב מתמיד אחרי הטעם של קהל המאזינים. לשמחתי, ואני מניח שגם לשמחתך, המיינסטרים, כמו שרמי פורטיס יכול לספר לך, הוא מאוד, אבל מאוד דינאמי.

אני בטוח שאם יהיו מספיק אנשים שיעבירו ביקורת או יבקשו לשדר יותר מוזיקה ביידיש – זה יקרה. אני מדבר על עשרות אלפים ולא רק על איזה משועמם שמזיע בבית עם טרנינג, גרביים ועצירות מתמשכת ומשלשל קצת אגרסיות אל מסך המחשב או לעיתון.

האם גלגלצ מתנהלת באופן שמבחינתך הוא רצוי? אם יכולת, מה היית משנה?

גלגלצ מתנהלת נהדר, לא הייתי משנה כלום, בעצם אולי כן הייתי משנה משהו - זו התחנה המואזנת ביותר ברדיו הישראלי כיום, אבל אין לנו פינת קפה. אני לא מדבר על מכונת אספרסו או על סניף של ארומה. בגלגלצ, שמשדרת מתוך בסיס צבאי, אין אפילו קומקום עם נס קפה ''עלית'', סוכר וחלב עמיד. פשוט אין, מחדל.

מה זו (או הייתה) ''שתיקת הכבישים''? שינוי בסגנון התחנה, פשרה...

שתיקת הכבישים היא תכנית שנוצרה במהלך אחת ההתרחבויות של לוח השידורים בתחנה. באותם, שידורי התחנה הסתיימו בחצות והתאחדו עם שידורי גלי צה''ל. כשהתחנה קיבלה שעתיים נוספות בין חצות לשתיים, שעות שבדרך כלל לא מתאפיינות בעומסי תנועה, הוחלט להעלות תכנית בעלת אופי הגיגי ומוזיקה רגועה עם נגיעות אלטרנטיביות. אגב, השם ''שתיקת הכבישים'' הועלה הרבה לפני ורק חיכה לשעה המתאימה. שידרתי את התכנית 7 שנים ונהניתי מאוד. זו לא הייתה פשרה – זה היה מה שחשבנו שהמאזינים שלנו רצו לשמוע.

האם הפופולאריות של התוכנית הזאת השפיעה באיזושהי צורה על אופן השידור או הפרוגרמינג של התחנה?

לא שאני יודע, אני גם לא בטוח שתכנית שמשודרת ב-12 בלילה יכולה לעמוד בהגדרה פופולרית.

יצא/יוצא לך להשתתף בישיבות פלייליסט? איך זה הולך?

לא, מעולם לא, כנראה שגם לעולם לא.

אתה מרגיש שיש לך יד בעיצוב השידור בתחנה? אם כן, איך אתה מרגיש עם זה?

אני משדר שעתיים ביום, בשעות שבהן המון אנשים חוזרים הביתה. עיקר ההשפעה שלי על השידור בא לידי ביטוי בחלק הקטן הזה משידורי התחנה. אני ממש מקווה שאני עושה את זה טוב.

כמי שניהל את תחום השדרנים בגל''צ, האם נראה לך שיש כיום זילות בתפקיד, במיוחד בהשוואה לשדרנים מפורסמים מהעבר?

מיותר לנסות להשוות את שדרני הרדיו המפורסמים מהעבר לדורות השדרנים של היום. התפקיד שונה, הצורך שונה, אפילו הרדיו שונה. כיום, איני מנהל את מחלקת הקריינים של גלי צה''ל. את התפקיד תופסת הדס אהרון והיא מחזיקה בו באומץ רב ועושה עבודת קודש. את פירות העבודה שלה אתה כבר יכול לשמוע משדרים ברדיו.

הדר מרקס


האם האופי והטעם האישיים שלך מתנגשים עם העבודה בגלגל''צ, והיכן? אם כן- איך אתה מרגיש עם זה?

אני שומע המון סוגים של מוזיקה שלא מושמעים בגלגלצ, מהבחינה הזאת, ובהתאם לדימוי המלצר שהעליתי קודם לכן, לפעמים אני כמו מלצר צמחוני שמגיש סטייקים עסיסייים - חלק קטן מהמוזיקה שאני משמיע היא דברים שלא הייתי בוחר לשמוע בבית, אבל אני שמח להגיש אותם כי אני מודע לכך שיש מאזינים ששמחים לשמוע מוזיקה כזאת. להעריך ולכבד את כל סוגי המוזיקה והיצירה זה חלק בלתי נפרד מהתפקיד שלי.

האם אתה רואה את עצמך עובד בתחנת רדיו אחרת בישראל? ולו הציעו לך תוכנית ויד חופשית במקום אחר, מה היית עושה?

קיבלתי כמה הצעות מפתות בעבר, ואף הייתה תקופה שעזבתי את התחנה לטובת התנסויות אחרות. מה אני עושה היום עם הצעה כזאת? כנראה שכלום, טוב לי במקום שבו אני נמצא.

בטח תתפלא לשמוע שאין מקומות שנותנים יד חופשית לשדרניהן – גם לא לשמות המפורסמים ביותר. אם יש מקומות כאלו אז אני מניח שיש להם ממש מעט מאזינים – בדרך כלל בני משפחתו וחוג חבריו של השדרן.

מה אתה חושב על אנשים אחרים שעובדים בתחנה ועל אופן העבודה שלהם?

אני חושב שהאנשים שעומדים מאחורי הקלעים, כמו גם בפרונט של גלגלצ הם אנשי הרדיו המנוסים, המקצועיים והמשובחים ביותר שיש כיום בעולם הרדיו הישראלי. ביקשת כנות – קיבלת תשובה כנה מעומק הלב.

הייתי רוצה שתנסה לצייר לי את המאזין הממוצע של גלגלצ (ואני יודע שזו לא שאלה פשוטה).

באמת לא שאלה פשוטה – כנראה שזה בגלל שאין סוג אחד של אנשים שמאזין לתחנת הרדיו הזאת. אני מנסה לחשוב מה המכנה המשותף לכל המאזינים שלנו ואיך לתאר לך מהו המכנה המשותף הזה. אני חושב שאצל כולם זוהי התחנה הראשונה שהם ידליקו באוטו אם הם יבחרו להאזין לרדיו. אני גם חושב שאם תעמוד בוקר אחד לצד נתיבי איילון ותביט בפנים של האנשים שעוברים שם תוכל לראות את מאזיני התחנה הזאת. תוכל למצוא את מאזינינו גם בכניסה למועדון הפטיפון, תיאטרון תמונע, בתור לקולנוע, בבסיסים של צה''ל, בחומוסיה בכרם התימנים ובתחנת דלק בקרית ביאליק. המאזין הממוצע של גלגלצ הוא השכנה שלך ממול והירקן, נהג המונית והמזכירה, המנכ''ל והעוזרת. אני יכול להמשיך עם זה לנצח, אבל אני משחרר כי נדמה לי שהנקודה ברורה.

האם כאדם פרטי, אתה נהנה לשמוע את התחנה שאותה עובד בה?

כשאני מאזין לתחנה, אני לא מסוגל להינתק מהעובדה שאני עובד בה, בדיוק כמו שקורה בשאר המקומות שאני עובד בהם – בעיתונים, מגזינים ובעולם הפרסום – גם ההאזנה, הקריאה או הצפייה בפרסומות הן חלק מהעבודה, לפעמים זה מהנה ולפעמים זה לא. כנראה שאף פעם לא אהיה צרכן רגיל של שום מדיה.

מה דעתך על תחנות עצמאיות, כמו קול הקמפוס ורדיו הר הצופים?

את רדיו הר הצופים אני לא מכיר, אבל קול הקמפוס היא תחנה שאני מאוד נהנה להאזין לה, באינטרנט. אגב, היא לא תחנה עצמאית – היא שייכת לפרויקט חינוכי של קול ישראל.

אפשר לדעתך גם לבדר וגם לחנך? אם כן, איך?

אני לא מבין גדול באף אחד מהתחומים הללו, אבל אנסה לענות לך בכל זאת כמיטב הבנתי. אני חושב שמהותו של כל תהליך חינוכי היא השינוי שבא בסופו. מהות הבידור היא שינוי רגשי. האם אפשר גם לשעשע וגם לגרום לשינוי? בודאי שאפשר.





מה קורה פה?  | עזרה  | מדיניות השרת  | כתוב לנו  | site developed by me&him
our friends: tve.co.il  |  fisheye.co.il
כל הזכויות שמורות hasharat.co.il ©